סעיד נ' לוטפי

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש הגנה, ביום 23.6.13. כן לפניי תגובת המשיב, המתנגד לביטול פסק הדין.

2. על פי פסק הדין חויב המבקש לשלם למשיב סך של 74,500 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 2.5.13, חתום לכאורה בידי המבקש עצמו.

3. התובענה הוגשה בגין חוב שנותר המבקש חייב למשיב, לטענתו, לאחר שביצע עיסקת ניכיון שיקים, בשיקים של חברת "אוריינטל וודסטוק", שהיא חברה אותה ייסד המבקש, והוא מנהלה ובעל מניותיה. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש התחייב לפרוע את השיקים של החברה, לאחר שאלו חוללו.

4. המבקש מכחיש את חתימתו על אישור המסירה. לטענתו, נודע לו על התביעה רק כאשר קיבל לידיו את פסק הדין.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי אינו חייב למשיב דבר. הוא לא ערב לשיקים של החברה, ויתרה מכך – לא הוא ביצע את עיסקת הניכיון, אלא זו בוצעה בידי צד שלישי כל שהוא. לטענת המבקש, כלל לא פגש את המשיב מעולם, ולא היה ביניהם קשר עסקי כל שהוא.

5. לטענת המשיב, כתב התביעה הומצא למבקש כדין, על ידי דואר ישראל, ביום 26.3.13. לתגובה צורף אישור המסירה. לטענת המשיב, אילו התכוון לבצע "מחטף" של פסק דין בהעדר הגנה, לא היה שולח את התביעה בדואר, אלא באמצעות שליח בלבד (!).

לטענת המשיב, אין כל אמת בגירסת המבקש. המבקש קיבל לידיו מזומן כנגד השיקים של החברה, וכל טענותיו – שקר.

6. המבקש הגיש תשובה לתגובה, שכן אישור המסירה הנזכר בסעיף 5 לעיל לא היה אישור המסירה שעל פיו ניתן פסק הדין. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה מיום 2.5.13, ורק זה היה בתיק ביהמ"ש בעת הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לטענת המבקש, אף החתימה על אישור המסירה מיום 26.3.13, שבוצעה על ידי הדואר, אינה חתימתו.

7. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

7. תמוהה טענת המבקש, המכחיש גם את החתימה על אישור המסירה מיום 26.3.13, שכן זו בוצעה על ידי הדואר. החתימה המתנוססת על אישור מסירה זה דומה מאוד לחתימת המבקש על תצהירו. הגם שטעות היא תמיד בגדר אפשרות, הרי שלכל הפחות מדובר במסירה שבוצעה על ידי גורם אובייקטיבי, שמבצע מסירות ללא אינטרס לצד זה או אחר, ועל פי רוב ניתן לקבל את הצהרת הדוור אודות ביצוע המסירה. קל וחומר כאשר החתימה שעל האישור דומה עד מאוד לחתימת המקבל.

יוער, כי המשיב פנה לראשונה וביקש פסק דין על סמך אישור המסירה האמור, אלא שהאישור לא היה בידיו באותה עת, והוא ביקש להסתמך על אישור הדואר אודות ביצוע המסירה. בקשתו זו של המשיב נדחתה (שכן יש לצרף את אישור המסירה עצמו), ונראה כי מטעם זה בוצעה המסירה האישית (המוכחשת).

לאור האמור, אני קובעת כי המבקש קיבל לידיו את כתב התביעה, ועל כן, אין עילה לבטל את פסק הדין, על פי חובת הצדק.

8. על אף האמור, הרי שדין פסק הדין להתבטל, על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

התביעה נסמכת על שיקים שנמשכו מחשבונה של החברה, מבלי שנטען כי המבקש חתום על השיקים בחתימת ערבות או בחתימה אחרת. למעשה, אין עילה לחיוב שטרי, על יסוד השיקים, אלא טענה של המשיב, כי המבקש התחייב לפרוע את השיקים של החברה, כאשר התייצב במשרדי המשיב ודאג לסילוק חוב אישי שלו. התחייבות זו, על פי העולה מכתב התביעה, לא נעשתה בכתב, ואילו המבקש – מכחישה מכל וכל. ברי, כי בפי המבקש הגנה "חזקה" לכאורה, שיש לבררה, וכי דין פסק הדין להתבטל מטעם זה.

9. אשר על כן, אני מבטלת את פסק הדין מיום 23.6.13.