סעיד ואח' נ' איפראימוב ואח'

פסק-דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד על נזקים שנגרמו לרכבי התובע והתובע שכנגד בתאונת דרכים שארעה ביום 26.3.12 בקרית אתא.

התובע/הנתבע שכנגד (להלן - התובע) היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הבעלים הרשום של רכב מסוג סיטרואן ברלינגו מספר 53-461-14 (להלן - רכב התובע). הנתבע שכנגד 2 (להלן - עזאם) הוא מי שנהג ברכב התובע במועד התאונה.

הנתבע והתובע שכנגד (להלן - הנתבע) הינו הבעלים הרשום של רכב מסוג ניסאן טראנו מספר רישוי 40-365-29 (להלן - רכב הנתבע).

בכתב התביעה נטען שבמועד התאונה נסע רכב התובע נהוג בידי עזאם בשדרות הציונות בקרית אתא וביקש לפנות שמאלה לרחוב נורדאו. על פי הרשום בכתב התביעה לאחר שהנהג ברכב התכוון לפנות שמאלה ווידא כי הכביש פנוי, פגע בו רכב הנתבע שנסע בשדרות הציונות וגרם לו לנזקים שונים. התובע העמיד את הנזקים בכתב תביעתו על 11,526 ₪ בגין נזקי הרכב בהתאם לחוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט השמאי, והוצאות שנגרמו לו.

בכתב ההגנה והתביעה שכנגד נטען כי התאונה התרחשה עת הנתבע נסע ברכבו בשדרות הציונות בקרית אתא כשרכב התובע נכנס לצומת ולנתיבו מבלי לתת לו זכות קדימה. בכתב התביעה שכנגד עותר הנתבע לחייב התובע בנזקים שנגרמו לו: נזקי הרכב שהוכרז באובדן גמור בסך 28,720 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה על פי חוות דעת שמאי מיום 29.3.12 ושכ"ט שמאי - 1,200 ₪.

מנספחי כתב התביעה שכנגד עולה כי המבטחת של רכב התובע דחתה דרישת הנתבע בגין העדר כיסוי ביטוחי בשים לב לגיל הנהג ברכב התובע במועד התאונה (34) בשים לב לכך שהפוליסה מעניקה כיסוי לנזקי צד ג' רק אם הנוהג ברכב הינו בן 40 לפחות. כמו כן צורפו מכתבי דרישת תשלום שנשלחו לתובע על ידי ב"כ הנתבע בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2012.

בדיון שהתקיים העידו בפניי בעלי הדין ועד נוסף, ג'ורג' חזאן (להלן - חזאן) שנסע עם עזאם ברכב התובע במועד התאונה.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, ובכלל זה תמונות הנזקים שנגרמו וחוות דעת השמאים, ושמיעת העדויות גבי נסיבות התאונה אני סבורה כי בנסיבות העניין נחלקת האחריות בין הצדדים באופן שעל התובע או מי מטעמו מוטלים 80% מהאחריות לתאונה ועל הנתבע - 20%.

מעדויות עזאם וחזאן ומהתמונות שהוצגו עולה בבירור כי שדה הראייה במקום בו ביקשו לפנות שמאלה משדרות הציונות לכיוון רחוב נורדאו לקוי מאוד, בין היתר עקב הימצאותם של עצים. נטען כי על מנת לשפר את שדה הראייה ולבחון האם מגיעים רכבים מהכיוון בו הגיע הנתבע, התקדם/גלש רכב התובע לתוך נתיב הנסיעה של התנועה מהכיוון הנגדי ואז אירעה התאונה. ובלשונו של חזאן: "אנחנו התקדמנו שם כדי לראות. יש ליקוי במקום הזה שאי אפשר לראות...אנחנו בני אדם וחייבים להתקדם כדי לראות".

התובע, שלא היה נוכח בעת התאונה, העיד רק לעניין סוגיית הביטוח וטען כי לא היה מודע לכך שהפוליסה אינה מכסה נהג שגילו פחות מ - 40. עוד טען כי הנזקים כפי שהוערכו על ידי השמאי בתביעה שכנגד הינם מוגזמים בשים לב לאופי הפגיעה שנגרמה.

בסיכומיו חזר בו התובע מטענתו כי התאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של הנתבע וטען כי אין להטיל אשמה על מי מהצדדים: "אני לא מטיל אשמה על אף אחד כי הצומת מאוד בעייתי. אין שם תמרור ולא פסי עצירה ושדה הראייה מאוד לקוי".

הנתבע העיד כי נסע במהירות של כ – 40 קמ"ש ולא הבחין ברכב התובע טרם כניסתו של זה לנתיב נסיעתו. עוד העיד כי ניסה לבלום על מנת להימנע מהפגיעה אך לא עלה בידו לעשות כן מאחר ורכב התובע חסם את נתיב נסיעתו.

עוד הסביר כי לאחר שהמבטחת של רכב התובע דחתה דרישתו מחמת העדר כיסוי ביטוחי כפי שפורט לעיל פנה בדרישה לתובע במישרין באמצעות עורך דין, תחילה ביום 13.9.12 ולאחר מכן ביום 10.10.12. לעמדתו, התביעה העיקרית בהליך זה שהוגשה ביום 24.10.12 הייתה מעין תגובת נגד לדרישת התשלום וכי הדברים מתיישבים עם מועד הפנייה.

בשולי הדברים יצוין שאפשר והמסמכים שהוצגו עולים בקנה אחד עם טענות הנתבע בעניין זה בשים לב לכך שמכתב הדחייה של חברת הפניקס, מבטחת רכב התובע, נושא תאריך 14.5.12 וחוות דעת השמאי מטעם התובע נערכה רק ביום 28.5.12.

לגופו של עניין - אין מחלוקת, והדברים אף עולים בבירור מהעדויות שעל הנוהג ברכב התובע בעת פנייתו שמאלה היה לתת זכות קדימה לתנועת הרכבים הנוסעים בכיוון ממנו הגיע רכב הנתבע וכי הוא אף ניסה לעשות כן בפועל במועד בו התרחשה התאונה. ואולם, בעודו מנסה לעשות כן נכנס, ולו באופן חלקי, לנתיב התנועה ואז אירעה התאונה. גם אופי הפגיעות ברכבים השונים כעולה מהתמונות שהוגשו (פגיעת חזית ברכב הנתבע אל מול פגיעת כנף ודלת ימין ברכב התובע) מתיישב עם גרסתו לפיה רכב התובע נכנס לנתיב הנסיעה ולא רק עמד בקצהו.

בנסיבות אלה, ומשעולה שגם לשיטת התובע והעדים מטעמו מדובר בצומת בעייתי, המוכר להם, ומאחר ואין מחלוקת כי היה על רכב התובע כמי שביקש לפנות שאלה לתת זכות קדימה לתנועה שבאה מכיוון נסיעתו של הנתבע - היה על הנוהג ברכב התובע לנקוט משנה זהירות ובמקרה הצורך להימנע כליל מביצוע הפנייה בנסיבות שתוארו.

עם זאת, כאמור, מצאתי לייחס אחריות מסוימת גם לנתבע.

הנתבע ציין בכתב התביעה שכנגד כי מדובר במסלול נסיעה בו הוא נוסע מדי יום בדרכו הביתה ומכאן שהוא מכיר היטב את הדרך ותנאיה. מהתמונות שהוצגו ניתן היה להתרשם מדובר בצומת גדול יחסית לנתיבי הנסיעה, שהראות בו מוגבלת עקב קיומם של עצים עבותים וגבוהים. על כן, והגם שזכות הקדימה הייתה נתונה לו, היה עליו להתאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך הספציפיים עם התקרבותו לצומת המדובר.

לעניין הנזק: