סעדיה נ' רון ואח'

פסק דין משלים

בהמשך לפסק – הדין שניתן בתיק ביום 20/05/2012 ונחתם ביום 24/05/2012 ב"כ הנתבעים הגיש מטעמו חוות דעת אקטוארית וכן בקשה לתיקון טעות סופר.

בחוות דעת זו, המומחה האקטואר מטעם הנתבעת ערך את החישוב האקטוארי של היוון ושיערוך דמי הפגיעה וקצבאות נכות מעבודה שהיו עשויים להשתלם לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי בהתאם לנתונים שנקבעו במסגרת פסק הדין מיום 20/05/12.

בהתאם לחישובי המומחה, סכום הקצבאות כולל דמי פגיעה שהיו עשויים להשתלם לתובעת כתוצאה מהתאונה עומד סך 237,693 ₪ בהתאם להנחה, כי גיל הפרישה הרלבנטי לתובעת הינו 62 שנה וסכום של 252,655 ₪ בהנחה שגיל הפרישה של התובע הינו 64 שנה.

ואילו באשר לבקשה לתיקון טעות סופר מטעם הנתבעים נטען, כי בפרמטר ה- 3 לעריכת חוות הדעת מפנה בית המשפט לתיקון 3 לחוק גיל פרישה וקובע, כי על פי התיקון גיל הפרישה הוא 62. אלא שהתיקון הנ"ל מפנה בסעיף 6 (ג) המתוקן לחוק לטבלה שהיא חלק ב' לתוספת (לסעיפים 6-8 לחוק), ולפי חלק ב' הנ"ל לטבלה: מי שנולדה לאחר 5/1958 גיל הפרישה שלה יהא 64, בעוד בית המשפט כתב בפסק הדין 62.

התובעת מתנגדת לתיקון המבוקש ולדבריה, אין מקום להיעתר לבקשה וזאת מאחר שבפסק הדין נקבע מועד הפרישה והוא גיל 62, ועל כן אין מדובר בענין זה בטעות סופר ולכל היותר במידה שמדובר בטעות הרי מדובר בענין משפטי פרשני שאין מקומו בבקשה לתיקון טעות.

אם כן, טענתה המרכזית של התובעת מתמקדת, בשאלת סמכותו של בית המשפט לתקן את פסק הדין ולשיטתה, אין מדובר בטעות שיכולה לבוא בגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט. לעמדה זו נודעת חשיבות, בכל הנוגע לעקרון סופיות הדיון, שכן משגמר בית המשפט מלאכתו, אין נתונה עוד בידו הסמכות לתקן טעויות. ברגיל, לאחר שבית המשפט קם מכיסאו, ניתן לתקן טעויות שנפלו בפסק-דין או בהחלטה, רק על דרך התקיפה הערעורית או תיקון טעות סופר, לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע את התנאים לתיקון טעות בפסק דין. וזה לשונו של הסעיף:"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

ביחס להיקף פריסתה של הוראה זו, קבע בית המשפט העליון (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) את הדברים הבאים (ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים, פ"ד נה(5), 385, בעמ' 388):"מעבר לעניינים האמורים בהוראה זו, אין בית המשפט אמור לתקן או לשנות פסק דין שיצא מתחת ידיו, שאם לא כן היה נפגע עקרון 'גמר המלאכה' שהוא חיוני לסופיותן של הכרעות שיפוטיות ומהותי לתקינותו של ההליך השיפוטי. אכן, סמכות התיקון הקיימת אינה מיועדת לאפשר תיקונים המהווים מסווה לכתיבת פסק דין חדש".

לפיכך, גם כאשר בית משפט משתמש בסמכותו לתקן טעות מכוח סעיף 81 הנ"ל, עליו לעשות זאת בזהירות רבה, מחשש לפגיעה בסופיות פסק הדין (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995), עמ' 906.

בנוגע לטיבה של הטעות, הבאה בגדרו של סעיף 81 הנ"ל, קבע בית המשפט העליון (מפי הנשיא שמגר; ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, בעמ' 670) כדלקמן:"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה, אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת לבו לשאלה, מתברר בעליל כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לקיים פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה אך לא עשה כן בשל אחת הסיבות שנמנו לעיל".

במקרה דנן, לאחר שבית משפט קבע בפסק הדין במפורש, כי גיל הפרישה של התובעת הינו 62 שנים זאת בהתאם לתיקון מספר 3 של חוק גיל הפרישה התשע"ב 2011 עולה, כי מחמת טעות שנבעה מהיסח הדעת בית משפט לא יישם את ההוראות של חלק ב' לתוספת אליו מפנה תיקון מספר 3 (סעיפים 6-8) ולפיהם גיל הפרישה למי שנולדה לאחר חודש מאי 1958 יעמוד על גיל 64 מכאן שיש להיעתר לבקשת הנתבעים ולהורות על תיקון הקביעה לעניין גיל הפרישה של התובעת ולהעמידו על גיל 64.

פועל יוצא מהאמור לעיל, יש לערוך את הניכוי הרעיוני לפי הסכום של 252,655 ₪.

סוף דבר;

אשר על כן, מסכום הפיצויים שנפסק בפסק הדין מיום 20/05/12 יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובעת, כשסכום זה משוערך מיום התשלום ועד היום, ומהיתרה לערוך ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל בסך 252,655 ₪.

ליתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% וכן הוצאות משפט בהתאם לבקשה שתוגש מטעם התובעת ואשר תידון על ידי רשם של בית המשפט.

ניתן היום‏ ד'/תמוז/תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: