סעדיה נ' מרציאנו

החלטה

לפניי עתירת המבקש לצירוף ראייה.

המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש בגין שכר טרחה שהתחייב המבקש לשלם למשיב, בהיות המשיב בא-כוחו ואף בורר זבל"א מטעמו. המשיב פירט בכתב התביעה את ההליכים השונים בהם ייצג את המבקש כבא-כוחו, ואת ההליך בו ישב כבורר מטעמו, ואת שכר הטרחה המגיע לו בעד השירותים שהעניק למבקש.

המבקש טוען בבקשתו כי עסקינן בתביעה בגין אירועים שהתרחשו לפני למעלה מעשור, ומכאן הקושי באיתור המסמכים על ידו. המבקש טוען כי המסמך מושא הבקשה אותר על ידו בתיק אחר בעניין עו"ד מיכאל דן, וזאת ימים ספורים לפני מועד ישיבת ההוכחות, ועל כן לא היה סיפק בידו להגישו לבית המשפט, וכן בא-כוחו נחשף לראשונה למסמך ביום הישיבה. המבקש טוען כי המדובר במסמך בעל חשיבות רבה, שכן המשיב מודה, במסמך בחתימת ידו, כי קיבל מלוא שכר טרחתו בעד הליכי הבוררות – ועד לשלב הערעור, וזאת בניגוד לטענות המשיב בכתב התביעה. על כן, עתר המבקש לצירוף המסמך לתיק בית המשפט, כיוון שהמשיב קיבל את המסמך ואף חקר אודותיו, ועל כן לא ייפגעו זכויותיו של המשיב כהוא זה. עוד טוען המבקש כי העובדה שהמשיב חקר את המבקש אודות המסמך, אך לא הציגו בפני בית המשפט, עלול לגרום למבקש לעיוות דין, מה עוד שהדבר תמוה שהמשיב מנסה להסתיר מסמך בחתימת ידו. המבקש עותר לצרף את המסמך גם משיקולי צדק, ומתוך חשיבות ערך גילוי האמת.

המשיב טוען בתגובתו כי המסמך מושא הבקשה נוגע לשכר טרחתו של המבקש בהליכים בפני כב' השופטים ציפורה ברון ועדי אזר ז"ל – במסגרתם הוגשה המרצת פתיחה בה התבקש מינויו של כונס נכסים, הליכים אשר קדמו לחתימת שטר הבוררות והליך הבוררות במסגרתו ישב המשיב כבורר זבל"א מטעם המבקש, ובו השקיע המשיב מאות שעות עבודה יחד עם צוות משרדו – ובעד הליך זה, בין היתר, הוגשה התביעה דנן. המשיב טוען כי הדבר עולה מן התאריך בו נחתם המסמך – שהינו מוקדם מיום חתימת שטר הבוררות, וודאי מיום מתן פסק הבוררות; ואף מנוסח הסכם מינוי הבורר - בו נכתב כי הבורר יקבע את שכר טרחתו. כן לטענתו, עולה הדבר מכך שהמבקש התחייב, כאמור בעדותו בפני בית המשפט, לאחר חתימת מסמך זה, לשלם את שכר הבורר; ומכך שהמסמך נוקט בניסוח לפיו המשיב ייצג את המבקש "עד למתן פסק דין" – ולא עד פסק בורר, וכן במילים "לא כולל ערעור" בעוד שעל פסק בורר לא מגישים ערעור אלא בקשה לביטול. על כן, לטענת המשיב, המדובר במסמך שאינו רלוונטי, ומכאן שאין להתיר צירופו. המשיב מוסיף כי הבקשה מוגשת בניגוד להחלטת בית המשפט בעמוד 79 לפרוטוקול, כאשר הדרך להשיג על החלטה זו הינה בבקשת רשות ערעור, ולא בדרך של בקשה לצירוף ראייה. עוד טוען המשיב כי המבקש לא הביא כל סיבה לאיתור המסמך בשלב כה מאוחר, ואף לא סיבה מדוע לא הגיש כל בקשה לצירופו לפני הדיון, וזאת על אף שהתנהלות זו עלתה למבקש בעבר בהוצאות אותן פסק בית המשפט לחובתו. המשיב טוען כי הגשת הבקשה בעיתוי ובאופן שהוגשה, אינה אלא ניסיון להטעיית בית המשפט, ולהוספת מסמך שאינו רלוונטי.

בתשובה לתגובה חזר המבקש על טענותיו, והוסיף כי סיבת ההגשה באיחור אינה אלא העובדה שהתביעה הוגשה למעלה מעשור לאחר קרות האירועים. עוד טען הוא כי החלטת בית המשפט, אותה הזכיר המשיב, אינה מונעת בעדו מלהגיש בקשה זו, תוך הצגת הרקע העובדתי המלא.

דיון הכרעה

ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. (ראו: ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי פד"י יט(4) 337; ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון פד"י מו(3) 738). עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, שכן "סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד פד"י כ(3) 477, 479-480).

בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת; בשלב אליו הגיע המשפט, כאשר ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; וכן בשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסמה, ניתנה 30.07.02); ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מז (1) 661, 665).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה, וזאת מן הטעמים הבאים:

במעמד הדיון (עמוד 79 לפרוטוקול), ביקש ב"כ המבקש שעו"ד סעדיה- התובע יגיש את המסמך ומשהודיע עו"ד סעדיה כי אין בכוונתו להגיש את המסמך דחיתי את הבקשה לחייבו להגיש את המסמך. יחד עם זאת, אין בעובדה שהבקשה להגיש את המסמך בדרך הנ"ל במעמד הדיון נדחתה – כדי למנוע הגשת הבקשה דנן, ויש לדון בה לגופה.

טענותיו של המשיב נוגעות רובן ככולן לתוכנו של המסמך, וטענות אלו מקומן בחקירה הנגדית ככל שיחליט לקיים חקירה שכנגד לגבי מסמך זה, ולבסוף בסיכומים, אך אין בהן, כשלעצמן, כדי למנוע את הגשת המסמך כראייה.

באשר לשיהוי בהגשת המסמך, ככל שאכן מדובר ברשלנות, הרי ניתן לפצות על כך בפסיקת הוצאות, ואין לשלול באופן גורף הגשת המסמך, ובמיוחד נכונים הדברים כאשר המשיב נחשף למסמך במהלך ישיבת ההוכחות ואף חקר את המבקש אודותיו.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת והמבקש יוכל לצרף המסמך מושא הבקשה לתיק בית המשפט כראייה, כאשר שמורה למשיב- התובע הזכות לחקור את המבקש בחקירה שכנגד על המסמך. על המשיב להודיע תוך 7 ימים מהיום אם הוא עומד על חקירת המבקש בחקירה נגדית לגבי המסמך שהוגש. הודיע המשיב כי הוא עומד לחקור את המבקש, ייקבע דיון קצר לשם מיצוי זכות החקירה. הודיע המשיב כי אינו עומד על החקירה שכנגד, יורה בית המשפט על הגשת הסיכומים.

יחד עם זאת, לאור השיהוי בהגשת הבקשה, הצורך לקבל ראיה לאחר שתם שלב הראיות ולאור השלב בו מצויה התובענה, ישלם המבקש למשיב הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ויעד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: