סעדיה נ' לוי

החלטה

המשיב 2 (להלן: "התובע") הטיל עיקול זמני על כספים של המשיב 1 (להלן: "הנתבע") שמוחזקים בידי עורכת הדין איילה תל-פז – ב"כ המבקשת (להלן: "המחזיקה").

לפני בקשת צד ג', הגב' זלפה לוי, להורות על קבלת המחאה בנקאית שהופקדה אצל ב"כ לידיה וזאת על מנת שתוכל להחזירה לבנק. לטענת המבקשת, תוקפה של ההמחאה פג זה מכבר ואין כל ערך או משמעות בהשארת ההמחאה בידי ב"כ.

ביום 29.5.13 ניתנה הבהרה מטעמה של המבקשת לפיה בידי עו"ד תל-פז המחאה בנקאית על סך של 750,000 ₪ לפקודת מר לוי משה בלבד (להלן: "ההמחאה"). ההמחאה מיום 15.12.10 ותוקפה הינו ל-60 יום מיום הוצאתה בלבד. העיקול בתיק התקבל אצל המחזיקה ביום 27.1.13.

לצורך קבלת ההמחאה הבנקאית נטלה המבקשת משכנתא בסך של 750,000 ₪ כחלק מביצוע ההסכם שבין המבקשת לבין הנתבע. המבקשת שילמה את המשכנתא ועתה יש להחזיר את ההמחאה לבנק.

לטענת המבקשת לאור זאת שתוקפה של ההמחאה פג מזמן, אין להמחאה כל ערך בפני עצמו ועל כן לא יגרם למשיב כל נזק כתוצאה מהעברת ההמחאה לידי הבנק.

המבקשת מוסיפה וטוענת שהיא סיימה את ההליכים מול המשיב, מר לוי, והיא מוצאת עצמה שוב בלב הסכסוך בין התובע לנתבע.

הנתבע לא הגיב לבקשה.

התובע מתנגד לבקשה. במסגרת תגובתו טוען התובע שלהמחאה הבנקאית ערך כספי וגם אם חלף טכנית המועד בה ההמחאה ניתנת לפרעון היא ברת ביצוע ואכיפה ובעלת נפקות.

מוסיף וטוען התובע לכך שמטרתו של העיקול הינו הקפאת המצב הקיים, שהמבקשת אינה בלב המחלוקת בינו לבין הנתבע וכן שסוגיית המשכנתא אינה רלוונטית.

המבקשת הגישה תגובה לתגובת התובע לפיה ככל שבידיה זכויות כלשהם במסגרת צו העיקול אלו יועברו לתובע בהתאם להוראת הצו.

תגובתה של המבקשת לתגובת התובע הועברה לתגובתו. בתגובה מציין התובע שהמבקשת יכולה לפנות לבנק "ולהחיות" ההמחאה והעיקול נועד להבטיח את זכויותיו של התובע.

מוסיף ומבקש התובע שמלוא סכום ההמחאה הבנקאית יופקד לידיו בחשבון נאמנות שיפתח לשם כך.

לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה לבית המשפט דנא אין הסמכות העניינית לדון במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים המפורטת לעיל ודין ההמחאה, כל עוד אין החלטה אחרת, להיוותר בחזקת המחזיקה.

ובמה דברים אמורים, ראשית - לא נפרסה בפני בית המשפט דנא המסכת החוזית שבין הצדדים המעורבים במכירת הנכס מכוחו ניתנה ההמחאה נשוא הבקשה.

בנוסף, במסגרת צו העיקול הזמני ובמועד בו נמסר הצו למחזיקה, היתה ההמחאה בתוקף.

יתירה מכך, אין לבית המשפט דנא ואין זה מתפקידו ומסמכותו במסגרת הליך העיקול הזמני לדון בהשלכות ובהשפעה שעלולה להיווצר מהשבת ההמחאה לידי המבקשת בין במערכת היחסים החוזית שבין המבקשת לנתבע ובין כלפי צדדי ג' אחרים ורשויות המס.

לא זו אף זו, במסגרת הליך העיקול נכנס התובע בנעליו של הנתבע בכל הנוגע לזכויותיו שלו אצל המחזיקה. כל עוד לא הוכח במסגרת המנגנון החוזי שבין הנתבע למבקשת שניתן להחזיר את ההמחאה לידיה, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל לפתחה להוכיח ולשכנע שיש להחזיר את ההמחאה לידיה. אין למבקשת זכות בהמחאה מעבר לטענות אשר יכולות לקום לה כלפי הנתבע עצמו.

בנסיבות אלו על המבקשת למצות את טענותיה בכל הנוגע לבקשה להחזרת ההמחאה לידיה בבית המשפט המוסמך ובהליך המתאים.

אי לכך ובהתאם לזאת, המחזיקה תמשיך להחזיק את ההמחאה בידיה וזאת עד לקבלת החלטה אחרת בבימ"ש מוסמך ובהליך המתאים.