סעדיה ואח' נ' אלטיניובא

החלטה

בקשת רשות ערעור על "פסק דין משלים" שניתן בביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב (כב' השופטת תרצה שחם קינן) ביום 29.9.13.

ביום 23.1.13 ניתן בהליך קמא פסק דין בו התקבלה חלקית תביעת המשיב כנגד המבקשים לפיצוי על נזקים שנגרמו לו בגין ביטולם של המבקשים באופן חד צדדי את ההסכם שנכרת בינו ובין המבקשים לפיו הזמינו ממנו המבקשים תריסי גלילה חשמליים למשרדם, שבסופו של דבר לא הותקנו במשרדם. בפסק הדין מיום 23.1.13 חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 2,866 ₪ בגין מנוע שרכש המשיב לתריסים, וכן 1,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו למשיב של שעות עבודה וטרחה. כמו כן נדחתה בפסק הדין מיום 23.1.13 תביעה שכנגד שהגיש המבקש 1.

על פסק הדין מיום 23.1.13 הגישו המבקשים לפני בקשת רשות ערעור (רע"א 28330-02-13) אשר נתקבלה חלקית, באופן שהחלק בפסק הדין מיום 23.1.13 בו חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 2,866 ₪ בגין המנוע שרכש - בוטל, ועניין זה הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיבחן וינמק חלק זה של פסק הדין מבלי להיות קשור לחלק המבוטל של פסק הדין ויאפשר לצדדים להוסיף דברים בנושא זה ככל שיהיו מעוניינים בכך. זאת מאחר ולא היתה בפסק הדין מיום 23.1.13 התייחסות גם לא קביעה האם נותר המנוע - שבגינו קיבל המשיב בפסק הדין פיצוי - בחזקת המשיב אם לאו (או נמכר לקונה אחר) ואם מדובר בכפל פיצוי. כמו כן קבעתי כי אין צו להוצאות הבר"ע הנ"ל אך שערכאה קמא תוכל לקחת בחשבון את הוצאות ההליך הזה בתום הדיון לפניה.

בהתאם לכך, ביום 29.9.13 ניתן פסק הדין המשלים, נושא הבר"ע שלפני, לאחר טעונים נוספים שהוגשו על ידי הצדדים לפני ערכאה קמא, ובו נקבע שהמבקשים אינם מחויבים בתשלום כלשהו עבור המנוע אשר ממילא נותר ברשות המשיב. כמו כן נקבע ש"בית המשפט המחוזי לא פסק הוצאות בגין ההליך, ובנסיבות בהן הנתבעים הם שביטלו את ההסכם, לא מצאתי לחייב בהוצאות".

טענות המבקשים בבר"ע שלפני הן על כך שערכאה קמא לא פסקה הוצאות לטובתם.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה ובפסק הדין, החלטתי לדחותה מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ללא צורך בתגובה.

הלכה היא שלערכאה הדיונית - הרואה את מכלול נסיבותיו של הסכסוך ואת התנהלות הצדדים לאורכו של הדיון ואמונה על ניהול הדיון לפניה - שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות, ואין בית המשפט של ערעור נוטה להתערב בנושא זה אם אין טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (ראו גם: ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה, 31.5.09).

בנסיבות דנן, ונוכח קביעותיה העובדתיות של ערכאה קמא בפסק הדין וההנמקה שניתנה, גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה שונה בעניין זה, לא נוכחתי שהמקרה הנדון נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בעניין זה ובמיוחד שמדובר בסכום שאינו גבוה, וסוגיה זו כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צורך בתגובה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: