סעדיה ואח' נ' אלטיניובא

פסק דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 23.1.13 (כב' השופטת תרצה שחם קינן).

בפסק הדין התקבלה חלקית תביעתו של המשיב כנגד המבקשים לפיצוי על נזקים שנגרמו לו בגין ביטולם של המבקשים באופן חד צדדי את ההסכם שנכרת בינו ובין המבקשים לפיו הזמינו ממנו המבקשים תריסי גלילה חשמליים למשרדם (שבסופו של דבר לא הותקנו במשרדם).

בפסק הדין חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 2,866 ₪ בגין מנוע שרכש המשיב לתריסים, וכן 1,000 ₪ על דרך האומדן בגין נזקים שנגרמו למשיב של שעות עבודה וטרחה.

כמו כן נדחתה בפסק הדין תביעה שכנגד שהגיש המבקש 1.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפסק הדין, בתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור ובתשובה לתגובה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור וזאת בכל הנוגע לחלק בפסק הדין המחייב את המבקשים בפיצוי למשיב בסך 1,000 ₪ בגין שעות עבודה ושכר טרחה, וכלפי החלק בפסק הדין הדוחה את התביעה שכנגד.

חלק זה של פסק הדין של ערכאה קמא מבוסס על קביעותיה העובדתיות לפיהן המבקשים הם שהביאו לביטולו של ההסכם עם המשיב וחזרו בהם מההסכם, בשל המחיר אותו נדרשו לשלם, ואשר העדיפה על פני גרסת המבקשים את גרסת המשיב לפיה לא סוכם ביניהם שיתקין במשרדם תריסי אור. גם לא שוכנעה שלמבקש 1 (התובע שכנגד) נגרמו נזקים בגין ביטול ההסכם.

התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית תיעשה במקרים חריגים בלבד, שאינם בנמצא כאן, כאשר דבקה בהם טעות עקרונית ובולטת או שאינם מתיישבים כלל עם חומר הראיות (ראו גם: רע"א 3716/09 ‏ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ' מאזן עואד מסחר כללי בע"מ, 21.9.09).

בענייננו ישבה ערכאה דיונית על המדוכה ובחנה את הראיות, גם לא מצאתי במסקנותיה המבוססות על הממצאים העובדתיים שנקבעו שגיאה בולטת המצדיקה, על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, תיקון בערעור.

ההחלטה לפיה אין צורך לשמוע שוב את עדות המבקש 1 לאחר החלפת המותב קמא, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט היושב לדין, ואינה מצדיקה במקרה דנן התערבות ערכאת הערעור (ראו תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 1556/06 יבנה תעשיות בניינים בע"מ נ' דותן, 15.4.07).

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בכל הנוגע לחלק הנ"ל של פסק הדין.

לגבי החלק בפסק הדין בו חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 2,866 ₪ בגין מנוע שרכש המשיב לתריסים, החלטתי לדון בחלק זה של הבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור בעניין זה כדלקמן.

הכלל הוא כי ניזוק אינו יכול לקבל כפל פיצוי על נזקו. כאן , נקבע למשיב בפסק הדין פיצוי על נזקו בגובה עלות המנוע שרכש, אך לא נקבע שעליו למסור את המנוע למבקשים. אם נותר המנוע בחזקת המשיב (או שמכר את המנוע לקונה אחר), הרי שעל פניו קיבל המשיב כפל פיצוי.

אין בפסק הדין התייחסות לעניין זה גם לא קביעה האם נותר המנוע בחזקת המשיב אם לאו.

חובת הנמקה בפירוט הנדרש, מעוגנת בתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכפי שנקבע בפסיקה: "ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט" (רע"א 1982/05 כל הצפון נ' פלוני, 23.1.06).

גם תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור חסרה התייחסות לטענה זו של המבקשים בבר"ע בדבר כפל פיצוי והדבר אומר דרשני.

לאור האמור לעיל - הערעור כלפי חלק זה של פסק הדין מתקבל כדלקמן.

החלק בפסק הדין בו חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 2,866 ₪ בגין המנוע שרכש - מבוטל. יתר החיובים בפסק הדין יוותרו על כנם.

עניין זה יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיבחן וינמק חלק זה של פסק הדין - מבלי להיות קשור לחלק המבוטל של פסק הדין - בשים לב לאמור לעיל.

ערכאה דיונית תאפשר לצדדים להוסיף דברים בנושא זה ככל שיהיו מעוניינים בכך.