סעדי נ' נחמיאס ואח'

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 16.12.10 בין רכב התובע לבין רכב הנתבע 1 באזור צומת רכסים.

גרסאות הצדדים לאופן קרות התאונה מנוגדות.

התובע טוען כי נסע בדרך ראשית, כאשר לאחר העיקול בכביש, יצא הנתבע לפתע מכביש צדדי, בלא שעצר בתמרור עצור המוצב במקום ובלא שנתן לתובע את זכות הקדימה הקנויה לו. לדבריו, למרות שניסה לבלום ולמרות שנסע באיטיות, באופן יחסי, פגע ברכב הנתבעים בחלקו האחורי השמאלי.

מנגד, טוען הנתבע 2 כי עצר בתמרור עצור כמתחייב והחל בנסיעה כאשר לאחר שכבר חצה את נתיב הנסיעה של התובע ועמד בתוך נתיב ההשתלבות לכיוון הנגדי, הגיע התובע למקום, סטה לעבר הנתיב בו עמד הנתבע ופגע בו. יודגש כי מדברי הצדדים עלה כי נתיב ההשתלבות בו על פי הטענה עמד הנתבע, הוא ארוך והנתבע הדגים כי רכבו עמד עם הפנים לכיוון ממנו הגיע התובע. לדבריו, לא הבחין בתובע מגיע לכיוונו, מאחר שהיה עסוק בניסיון השתלבות בנתיב שלימינו.

לא היו עדים לאירוע זולת שני הנהגים כאמור.

שמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי במסמכים שהוגשו בפניי. אחר אלה, אני מוצאת לקבל את התביעה, אך תוך ייחוס אשם תורם לתובע.

עיון בדברי הצדדים מלמד כי גרסת התובע מתקבלת על הדעת יותר מזו של הנתבע. לא ברור לי הכיצד זה, אם השלים הנתבע את הפנייה, לא הבחין ברכב התובע המגיע לכיוונו, שהרי לכאורה, פניו היו לעבר הכיוון ממנו הגיע התובע. כך גם לא ברור מדוע זה יסטה התובע אל עבר נתיב הנסיעה של הנתבע. גם בעובדה כי הנתבע לא פעל כנגד התובע יש כדי להעלות תמיהה, שהרי אם התובע הוא שנושא באחריות, מדוע זה נמנע הנתבע מלתבוע נזקיו? גרסת התובע, כי הנתבע חצה את הצומת בחוסר זהירות, מתיישבת, על כן, יותר עם ההגיון ושקילת שתי הגרסאות המנוגדות מובילה להטיית הכף אל עבר גרסת התובע.

עם זאת, גם לתובע אחריות לתאונה. הן התובע והן הנתבע מתגוררים בישובים הסמוכים למקום האירוע. מאחר שהתובע נסע בכביש מתעקל, כאשר לאחר העיקול, כפי שידוע ומוכר לו, קיים צומת מימינו, היה עליו להאט ולנקוט משנה זהירות. העובדה שלטענתו, הבחין ברכב הנתבע רק בשניות שקדמו להתנגשות ועל כן לא הספיק לבלום מבלי לפגוע באותו רכב, מצביעה על כך שלא נקט בזהירות המתבקשת.

בנסיבות, יש לייחס לתובע אחריות בשיעור של 30% לאירוע.

נזקיו של התובע הם 2,033 ₪ השתתפות עצמית ו- 96 ₪ כינון , סה"כ 2,129 ₪. עוד, טען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בגין העדר הנחת תביעות למשך שלוש השנים הבאות והציג אישור מאת חברת הביטוח כי הנזק בגין כך עומד על סך של 1,332 ₪ לשנה הקרובה. באישור נכתב כי ייתכן שתהיה השפעה גם על גובה הנחת העדר התביעות גם בשנות הביטוח בהמשך, אולם לא הוצג כל אישור ממשי ביחס לכך.

לאור האמור, אני מקבלת את תביעת התובע לאבדן הנחת העדר תביעות בכל הנוגע לשנה אחת בלבד, היינו, סה"כ נזקו של התובע עומד על סך של 3,461 ₪.

מכך יש לנכות 30%, שיעור תרומתו של התובע לתאונה, ועל כן הנזק בו על הנתבעים לשאת עומד על סך של 2,423 ₪.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,800 ₪, סכום הנוטל בחשבון באופן חלקי גם את הוצאות ההליך.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ב, 19 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: