סעדי נ' זאייד

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

המבקש פתח נגד המשיב תיק הוצאה לפועל ובמסגרתו הגיש לביצוע ארבעה שטרות בסך כולל של 16,983 ₪. המשיב הגיש התנגדות ובקשת אורכה להגשת ההתנגדות. במסגרת בקשת האורכה טען המשיב, כי לא ידע על זכותו להגיש התנגדות ככל שלא חתם על השטרות וכי אינו מכיר את המבקש. במסגרת בקשת ההתנגדות טען, כי אינו מכיר את המבקש, לא חתם על השטרות אשר נמשכו ללא ידיעות והסכמתו על ידי גיסו אשר היה שותף בחשבון וכי בנסיבות האמורות ובהתאם לנוהל 1003/10 של לשכת ההוצאה לפועל לא ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל נגדו בגין השטרות בהם עסקינן. עוד טען, כי על גבי אחד השטרות רשום "שלם 4,000" אולם הדבר לא בא לידי ביטוי בתיק ההוצאה לפועל. הדיון בבקשות הועבר לבית משפט זה ונקבע מועד לשם דיון בבקשות דנן.

במסגרת הבקשה שלפניי עותר המבקש, כי בית המשפט יורה על דחיית בקשת האורכה וההתנגדות. המבקש טוען, כי תיק ההוצל"פ אשר במסגרתו הוגשה ההתנגדות נפתח נגד המבקש ואדם נוסף בשנת 2002 וננקטו נגד החייבים פעולות שונות וביניהן פקודות מאסר ועיקולים בבנקים. עוד טוען המבקש, כי מאז נפתח תיק ההוצאה לפועל הגיש המשיב מספר בקשות ובין היתר הגיש, ביום 27.2.03, התנגדות לביצוע שטר אשר נדחתה לאחר שהמשיב ובא כוחו של המבקש הגיעו להסכמה לפיה ההתנגדות תדחה. בנסיבות אלו טוען המבקש, כי יש לדחות את בקשת האורכה וההתנגדות מחמת מעשה בית דין.

עוד טוען המבקש, כי ביום 10.3.03 הובא המשיב בפני ראש ההוצל"פ בחדרה והצהיר, כי הוא מוכן לשלם אולם ביקש לפרוס את חובו. לטענתו, במעמד האמור חויב המבקש בתשלום סך של 1.175 ₪ תוך חמישה ימים כתנאי לביטול פקודת המאסר והוא שילם את הסכום האמור ביום 13.3.03. בנסיבות האמורות טוען המבקש, כי אין ממש בטענת המשיב לפיה לא ידע על זכותו להתנגדות ו/או על חובתו לפרוע את החוב.

המבקש ציין, כי המשיב הגיש בקשה למתן צו תשלומים ולאחר שלא עמד בצו שהוטל עליו הוטלו עליו הגבלות ובקשתו להסרת ההגבלות נדחתה על ידי רשמת ההוצאה לפועל. האמור בבקשתו של המשיב בעניין זה מלמד כי הוא ידע על זכותו להגיש התנגדות.

לטענת המבקש, נוהל 1003/10 של לשכת ההוצאה לפועל, עליו הסתמך המשיב, הינו קובץ הנחיות מנהליות הקובע כללים לפתיחת תיקים חדשים ואינו כלי לקביעת זכויות בין צדדים בתיקי הוצאה לפועל. לטענתו, הנוהל האמור אינו חל בענייננו שכן הוא מאוחר למועד בו נפתח תיק ההוצאה לפועל בו עסקינן. בנוסף טוען, כי מקום בו החתימה אינה ברורה הרי שתיק ההוצל"פ ייפתח על פי הרשום בבקשת הביצוע. בנסיבות אלו טוען המבקש, כי אף כיום ניתן היה לפתוח את התיק נגד המשיב.

לטענת המשיב דין הבקשה להדחות. לטענתו, כאשר טען, כי לא ידע על זכותו להתנגד לפני יום 24.1.12 מאחר ולא חתם על ההמחאות הרי שכוונתו הייתה לזכות להתנגד לפי נוהל 1003/10 של לשכת ההוצאה לפועל. לטענתו, הנוהל האמור לא היה ידוע לו בעת שהוגשו התנגדויות קודמות על ידו ונודע לו אודות הנוהל האמור רק ביום 24.10.12. לטענתו, הנוהל מונע את המשך קיום התיק נגדו.

לטענתו, טענת המבקש לפיה אף כיום ניתן היה לפתוח את התיק נגדו נטענה בעלמא. המשיב טוען, כי אם התיק היה נפתח היום, הוא היה מגיש התנגדות אשר הייתה מתקבלת שכן החתימה על גבי השטרות ברורה והיא אינה חתימתו.

עוד טוען המשיב, כי על גבי אחת ההמחאות רשום "שלם 4,000" אולם הדבר לא בא לידי ביטוי בתיק ההוצל"פ והמבקש אף לא הכחיש, כי הסכום האמור שולם.

לבסוף טען המשיב, כי סגירת שערי בית המשפט בפניו, בשלב זה, תהווה פגיעה אנושה בזכותו היסודית כי תהיה לו גישה לערכאות המשפטיות.

דיון ומסקנות

האם יש להורות על דחיית בקשת האורכה וההתנגדות לביצוע השטרות אשר הוגשה על ידי המשיב. זו השאלה המובאת לפתחי.

בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

כאמור לעיל, המבקש טוען, כי יש להורות על דחיית ההתנגדות בשל מעשה בית דין מאחר והתנגדות קודמת אשר הגיש המשיב נדחתה.

שטר מהווה מעשה בית-דין בין הזוכה לחייב מהמועד בו הוזמן החייב להגיש התנגדות לביצוע השטר ולא הגיש התנגדות במסגרת הזמן שהוקצב לו לעשות כן או שהגיש התנגדות והתנגדותו נדחתה. אמנם, במקרה בו עסקינן לא נדונה בקשת ההתנגדות הקודמת אשר הגיש המשיב מאחר והיא נדחתה בהסכמת הצדדים, אולם אין בכך בכדי ללמד בהכרח, כי לא נוצר מעשה בית דין. ראשית, די באי הגשת התנגדות בכדי שהשטר יהווה מעשה בית דין ושנית העדר דיון והכרעה פוזיטיבית אין בהם בכדי ללמד בהכרח, כי לא נוצר מעשה בית דין. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענת המשיב לפיה לא נוצר מעשה בית דין, שכן התנגדותו הקודמת נדחתה בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים ומבלי שנערך דיון בסוגיה וכמו כן, בשל העובדה, כי בבסיס ההתנגדות הקודמת והנוכחית עומדים נימוקים שונים הרי שלא יהיה בכך בכדי להועיל למשיב. שכן, שוכנעתי, כי לא קיימים טעמים המצדיקים היעתרות לבקשתו, כפי שיפורט בהמשך.

כמפורט לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם באשר להשלכות של נוהל 1003/10 של לשכת ההוצאה לפועל על תיק ההוצאה לפועל במסגרתו הוגשו לביצוע השטרות בהם עסקינן. במסגרת בקשת האורכה וההתנגדות טען המשיב, כי יש ליתן לו אורכה להגיש התנגדותו מאחר ולא היה מודע לזכותו להגיש התנגדות בהתאם לנוהל 1003/10 וכי בהתאם לנוהל האמור לא ניתן לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל לביצוע השטרות בהם עסקינן שכן חתימתו אינו מופיעה על גביהם. מאידך טען המבקש, כי הנוהל אינו רלוונטי לענייננו שכן הוא מאוחר למועד בו נפתח תיק ההוצאה לפועל והמועד בו הוגשו השטרות לביצוע.

במחלוקת האמורה מקובלת עליי עמדתו של המבקש. נוהל 1003/10 הינו נוהל פנימי שעניינו פתיחת תיקים לביצוע שטרות. הנוהל קובע מה צריכה לכלול בקשה לביצוע שטר, אילו בדיקות יש לערוך כאשר מוגשת בקשה כאמור ואופן הקלדת הבקשה. בין היתר קובע הנוהל, כי מקום בו מופיעה חתימה אחת על שטר אשר על גביו רשומים שני בעלי חשבון הרי שהבקשה לביצוע תפתח נגד החותם על השטר. המשיב מסתמך על הוראה זו וטוען, כי מאחר ועל גבי השטרות לא מופיעה חתימתו, אלא חתימה של שותפו לחשבון, הרי שבהתאם לנוהל האמור לא ניתן להגיש את הבקשה לביצוע השטרות נגדו.

עסקינן בנוהל שעודכן בחודש נובמבר 2011 כאשר תיק ההוצאה לפועל בו עסקינן נפתח כבר בשנת 2002. מקובלת עליי טענת המבקש לפיה הנוהל האמור אינו רלוונטי לענייננו וכי עסקינן בהנחיות מנהליות אשר קובעות כללים באשר לפתיחת תיקים חדשים בלשכות ההוצאה לפועל ואינן מהוות כלי לקביעת זכויות בין הצדדים בתיק ההוצאה לפועל.

החלת הוראה חדשה על התנהגות שהסתיימה טרם שנכנסה ההוראה החדשה לתוקף פוגעת בתחושות של צדק והגינות וכן היא פוגמת בוודאות, בביטחון וביציבות המשפט ואינה מאפשרת תכנון ראוי מראש של ההתנהלות הרלבנטית (ע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765). בבג"ץ 7691/95 שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5), 577 ציין כבוד השופט זמיר, כי בדרך כלל רשאית רשות מנהלית לשנות מדיניות אולם השינוי צריך לחול מכאן ולהבא ונקודת המוצא הינה שתחולה למפרע חשודה כפסולה. עוד נקבע בפסיקה, כי מקום בו רשות מנהלית מעוניינת להחיל שינויים באופן רטרואקטיבי עליה להצביע על נימוק מיוחד וכבד משקל המצדיק זאת. בענייננו, לא נקבע במסגרת הנוהל, כי תהיה לו תחולה למפרע ובוודאי שלא הובאו לכך נימוקים כלשהם.