סעדה נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררת, גב' טינה סעדה, נולדה בשנת 1941 בטריפולי בלוב, הגישה תביעה לרשות המוסמכת לקבלת תגמולים בגדרו של חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק), סורבה ומכאן הערר שפנינו. הערר הוגש בשנת 2001 והרשות דחתה את התביעה ב- 2002. הודעת הדחייה לא נשלחה לעוררת בדואר רשום כמתחייב לפי הוראות החוק.

בפתח הדיון העלתה המשיבה טענה מקדמית של חוסר סמכות הוועדה לשמיעת הערר וזאת מאחר ולא הוגש במועד הקבוע בחוק. המשיבה מאשרת כי תשובתה לעוררת לא נשלחה בדואר רשום, אך לטענתה, העוררת ו/או בא כוחה ידעו על הדחייה זמן רב לפני הגשת הערר.

באשר לטענה המקדמית, ניתן בינתיים פסק דין של ביהמ"ש המחוזי בת-א בעניין הרשות המוסמכת נ' חיימוביץ (ע"א 1232/09) אשר חזר על קביעותיו בפסק דין קודם- מרלן שכטר- באותה סוגיה, דהיינו, כי לעניין חוק נכי רדיפות הנאצים הקובע הוא כלל ההמצאה ולא כלל הידיעה. טענת הסף של המשיבה נדחית אפוא.

גרסת העוררת

נולדה ב- 1941 בטריפולי בלוב. לטענתה ברחה עם משפחתה מטריפולי לכפרים מאימת הנאצים ובמיוחד בשל החשש שהאב יילקח למחנה עבודה לאחר שקיבל זימון. הם ברחו לכפר בשם קולינה וורדהנס שם חיו בתנאי מחסור ובחרדה. העוררת מספרת כי כתינוקת נשקפה סכנה לחייה בגלל תזונה לקויה ובגלל ההפצצות. האם גוננה על ילדיה: הסתירה אותם מההפצצות והזינה אותם בדוחק.

העוררת חזרה וציינה כי היתה תינוקת בעת האירועים וקורות המשפחה נודעו לה מהוריה. כמו כן ציינה כי בזמן הרלוונטי היתה בת יחידה להוריה ולא נחקרה ע"י המשיבה לגבי בני משפחה נוספים שיכלו לתמוך בגרסתה.

גרסתה של העוררת עקבית וסבירה בעיננו, וזאת לאור הידוע על תולדות יהודי לוב-טריפולי בתקופת המלחמה. בנסיבות המפורטות אנו יוצאים מתוך הנחה כי לא נמצאו לעוררת עדים לתמוך בעדותה.

בריחת המשפחה מטריפולי מפחד שליחתו של האב למחנה עבודה, מקימה לדעתנו עילת נרדפות לפי הלכת הפחד ועל כן אנו מקבלים את הערר.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעורת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג – יו"ר

פרופ' יוסף זהבי – חבר

עו"ד אראלה עפרון - חברה

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: