סעדה נ' כהן

פסק-דין

תביעה כספית ע"ס 13,350 ₪.

א. התביעה:

עסקיהם של התובע והנתבע ממוקמים בשכנות.

הנתבע עוסק בצביעת רהיטים.

בהתאם לכתב-התביעה, התובע החנה ארבע מכוניות בחניית בית עסקו.

נטען, כי בתאריך 15.7.11 הנתבע צבע רהיטים בעסקו וכתוצאה מכך התיז צבע על המכוניות.

נטען, כי אחת המכוניות – מסוג פסאט – שערכה כ – 144,000 ₪ - בעלת צבע כהה – נפגעה מהצבע יותר מכל וניזוקה.

התובע פנה לצבעי רכב כדי להסיר את הצבע מן הרכב הנ"ל, וזה מסר לו כי לא ניתן להסיר את הצבע מן הרכב, ויש לבצע עבודה, שעניינה שפשוף צבע הרכב הקיים וצביעתו המחודשת.

חוות דעת שמאי, שאותה צירף התובע לתביעה מלמדת, כי קיים נזק לרכב כדלקמן: נזק לרכב: 4,640 ₪, ירידת ערך: 8,640 ₪, עלות חוות דעת השמאי: 700 ₪.

ב. ההגנה:

בכתב ההגנה מוכחשת הטענה, כי הצבע של הנתבע הוא זה שהזיק לרכב.

נטען, כי צביעת רהיטים במקום עסקו של הנתבע מתבצעת בחדר אטום ומיוחד, הקיים בעסקו. בחדר קיים פתח אוורור שממנו נפלט אוויר, אך הפתח ממוקם כ – 70 מטר ממקום החנייה של התובע.

הנתבע מכחיש, כי התיז צבע שפגע ברכב.

הנתבע טוען, כי התובע לא הציג ראיות המלמדות, כי צבע מעסקו פגע ברכב.

לטענת הנתבע, התובע עצמו נוהג לצבוע כלי עבודה גדולים בסמוך לחנייתו ויתכן שרכבו נפגע כתוצאה מהתזת צבע של עסקו.

ג. דיון:

התובע לא הביא לבית-המשפט כל ראייה המלמדת, כי הנתבע הוא זה שגרם לנזק הצבע לרכבו.

התובע נשאל על-ידי בית-המשפט שאלה ישירה - איזו ראייה קיימת המלמדת, כי צבע אשר נפלט מבית-עסקו של הנתבע הוא הצבע אשר פגע ברכב, והוא השיב כי: "אין משהו אחר לידי, רק הוא צובע, אני צובע אבל לא בצבעים האלה" (עמוד 1 שו' 11-12 לפרוטוקול). כלומר, התובע הביא לבית-המשפט השערה בלבד, אך לא ראייה כנדרש.

מהתמונות אשר הוצגו לבית-המשפט ניתן ללמוד, כי עסקו של הנתבע ממוקם כשבעים מטר ממקום חניית רכבו של התובע, והתובע לא סתר את טענת הנתבע, שלפיה פעולת הצבע בעסקו מתבצעת בתוך חדר אטום, כאשר ארובת האוורור פולטת אוויר בלבד. היה על התובע להוכיח בראיות טובות, כי ממקום עסקו של הנתבע נפלט צבע המתפזר בסביבה, והוא לא עשה כן.