סעדה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 19/8/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/12/10 ("ההחלטה").

2.לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה באופן מנומק ומפורט לאישור רפואי של ד"ר שטארקר ולממצאי בדיקת CT מיום 11/1/11. המערער הוסיף וטען, כי לא נערכה בדיקה קלינית ולא צוינו טווחי תנועה.

3.לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לפי הטענה, הוועדה עיינה בחומר הרפואי שעמד בפניה, וערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו היטב.

4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה [סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995].

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה, קביעות רפואיות מקצועיות, המצויות בתחום סמכויותיה הבלעדי של הוועדה.

6.ביום 18/3/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לאורולוגיה, הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במכתב בא כוחו מיום 12/9/11. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. לאחר שעיינה בפענוח בדיקת CT עמוד שדרה מותני, ביקשה הוועדה לקבל לעיונה את הדיסק עצמו. ביום 19/8/12 שבה הוועדה והתכנסה, ולאחר שפירטה את ממצאי ה- CT, והתייחסה למכתבו הרפואי של ד"ר שטארקר מיום 20/7/12, סיכמה הוועדה וקבעה כי בבדיקה לא נמצאה הגבלה בתנועות הגב, אין סימני דלדול שרירים, והתלונה על ירידה בתחושה בירך שמאל, אין בה כשלעצמה לתרום לקיומה של נכות. לפיכך, נדחה הערר.

7.אשר לאופן עריכת הבדיקה הקלינית: אין לקבל את טענת המערער כי הוועדה לא ערכה בדיקה גופנית ולא ציינה טווחי תנועה. הוועדה ערכה למערער בדיקה נוירולוגית ואורטופדית מקיפה, ופירטה את ממצאיה. הוועדה ציינה, בין היתר, כי המערער מתהלך ללא צליעה וללא עזרה של אביזרים אורטופדיים; מתפשט ומתלבש ללא עזרה; עולה ויורד ממיטת הבדיקה ללא עזרה; מסוגל לעמוד על קצה אצבעות ועקבים; SLR שלילי דו צדדי; ללא ספזם שרירים; החזרים תקינים. הוועדה לא ציינה טווח תנועה, אולם מצאה כי תנועות סיבוביות והטייה מלאות. בנוסף, הוועדה ציינה היקפי שרירים בירכיים ובשוקיים, כשהם שווים בשני הצדדים. בנוסף, הועדה נתנה דעתה לתלונת המערער על ירידה בתחושה בירך שמאל. לאור האמור, לא זו בלבד שנערכה למערער בדיקה אורטופדית ונוירולוגית מקיפה, אלא שאופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו. לפיכך, הטענה נדחית.

8.אשר להתייחסות הוועדה לבדיקת ה-CT מיום 1/11/11: עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי היא התייחסה באופן ממצה לבדיקת CT, ובפרוטוקול הדיון ביום 18/3/12 ציינה את ממצאי הפענוח בפירוט רב, ובין היתר ציינה "בלט דיסקוס הנראה לוחץ על שורש העצב מימין". בפרק הסיכום ציינה הוועדה כי בפענוח ה- CT הודגש לחץ דיסקוס על שורש החוליות L5-S1, אולם לפי גיליון תלונותיו של המערער ודבריו בפני הוועדה, הוא התלונן על ירידה בתחושה בירך שמאל. לפיכך, וכדי למנוע חשד לשגיאה בפענוח, ביקשה הוועדה לקבל את הדיסק של בדיקת ה- CT עמוד שדרה מותני. ביום 19/8/12 התכנסה הוועדה ועיינה בתוצאות הבדיקה בדיסק. הוועדה ציינה כי נמצא בלט משמעותי של דיסקוס בין חולייתי בגובה חוליות L5-S1 מימין, בליטות דיסקוס בגובה חוליות L3-L4, L4-L5 הן קלות ומצד שמאל, והן אינן לוחצות על מבנים עצביים. מן האמור עולה כי הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק לבדיקת ה-CT. המערער אף לא הצביע על פגם בהתייחסות הוועדה לבדיקת ה- CT, לא בפענוח ולא בבדיקה. ממילא מדובר במסמך רפואי והוועדה רשאית להסתמך עליו על פי שיקול דעתה המקצועי. לפיכך, לא מצאתי שנפלה טעות בהתייחסות הוועדה לבדיקת ה- CT, והטענה נדחית.

9.גם הטענה שהוועדה מחויבת להתייחסות פרטנית ומנומקת למסמך הרפואי של ד"ר שטארקר מיום 20/7/12, דינה להידחות. בפרוטוקול ישיבתה מיום 19/8/12 ציינה הוועדה כי עיינה במכתבו הרפואי של ד"ר שטארקר, המתאר תסמונת רדיקולארית שמאלית, ולכן לדעת הוועדה אין קשר בין ממצאי בדיקת ה- CT לבין תוצאות הבדיקה הקלינית. לפיכך, הוועדה קבעה כי ממצאי בדיקתה גוברים. בצדק טען המשיב כי אין מדובר בחוות דעת רפואית, ולכן אין מדובר במסמך מהותי המחייב התייחסות מנומקת. למעלה מכך יובהר, כי המערער לא הצביע על ממצא מהותי העולה מאותו מכתב רפואי, שהוועדה התעלמה ממנו. זאת ועוד: עיון במכתב הרפואי מעלה כי ד"ר שטארקר מצא, בין השאר, הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ו- SLR דו צדדי 70 מעלות. משמדובר בממצאים שונים מאלה שמצאה הוועדה, כפי שפירטה בפרוטוקול, הרי שיש להבין מדוע לא קיבלה את מסקנותיו של ד"ר שטארקר. לפיכך, גם טענת ערעור זו דינה להידחות.

10.לאור האמור – הערעור נדחה בזאת.

11.אין צו להוצאות.

12.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, (10 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: