סעדה ואח' נ' עמריה ואח'

פסק דין

לפני שתי תובענו בסדר דין מהיר הסבות סביב תאונת דרכים מיום 19.1.2010 אשר אירעה בין שני כלי רכב (להלן: "התאונה").

אין חולק בין הצדדים כי התאונה אירעה בצומת מרומזרת כאשר המחלוקת העיקרית ניטשת סביב השאלה מי מנהגי הרכבים המעורבים חצה את הצומת באור אדום.

התאונה אירעה ברחוב פרץ בנשר. אין חולק כי גב' הילה סעדה ירדה במורד הרחוב מכיוון הטכניון כאשר בכיוון נסיעתה שני נתיבים והתכוונה לחצות את הצומת ולנסוע ישר לכיוון דרך בר יהודה. אין חולק עוד כי מר פחרי עמריה הנגיח מהכיוון הנגדי מכיוון בר יהודה לכיוון הטכניון ביצע פניית פרסה לכיוון רחוב בר יהודה ואז אירעה התאונה. אין חולק כי מכיוון נסיעת הנהג פחרי עמריה היו שלושה נתיבים: אחד לפניה שמאלה ושניים לנסיעה ישר. אין חולק עוד כי כיוון נסיעת מר פחרי עמריה מוסר על ידי שני רמזורים: הראשון לצורך פניה שמאלה והשני לצורך נסיעה ישר. שני הנהגים טענו לפני כי מופע הרמזור בכיוון נסיעתם היה ירוק.

היום שמעתי את עדות גב' הילה סעדה, מר פחרי עמריה ועדות רעייתו גב' עאידה רעיה שהייתה עימו ברכב וישבה לצדו בזמן אירוע התאונה.

בתא"מ 26299-02-10 תובע בעלה של גב' סעדה, הבעלים של הרכב בו נהגה, את מר פחרי עמריה ואת מבטחתו בביטוח צד שלישי. בתא"מ 12275-05-12 תובע מר עמריה פחרי את גב' הילה סעדה בגין הנזיקים שנגרמו לרכבו בתאונה.

לאחר ששקלתי את העדויות שהובאו לפני ויתר הראיות שהונחו הנני מעדיף את גרסת גב' הילה סעדה על זו שהוצגה על ידי מר פחרי עמריה. להלן אבאר את המסקנה אליה הגעתי.

אמנם גב' הילה סעדה מסרה בהזדמנות הראשונה בפני שוטר בזירת האירוע כי נסעה מכיוון הטכניון ברחוב פרץ כאשר הרמזור התחלף לירוק והייתה בנתיב הימני ואילו מר עמריה כנראה נסע באדום. בעדותה לפני מסרה גרסה שונה במקצת לפיה עת הבחינה לראשונה ברמזור לאחר שהסתובבה בעיקול קודם לצומת מופע הרמזור היה כבר ירוק והוא נשאר כך עד שחצתה את הצומת. אולם מדובר הבדל גרסה מינורי שאינו לו השפעה על מהימנותה כאשר עיקר עדותה לא חל בו כל כרסום.

גב' סעדה העידה לפני כפי שהעידה במשטרה כי ראתה את רכבו של מר עמריה ברגע האחרון שכבר היה סמוך אליה ובמשטרה אף תיארה את האירוע כאילו חתול קפץ לכביש בפתאומיות. גב' עמריה העידה לפני ובמשטרה ובהזדמנות הראשונה כי נסעה בנתיב הימני מבין שני נתיבים וכי כשהבחינה ברכבו של מר עמריה סטתה ימינה בניסיון למנוע את התאונה. גב' סעדה מסרה עוד כי מזג האויר היה גשום והראות לא הייתה טובה.

אמנם גב' הילה סעדה א הביאה עדותו של עד רלוונטי כאשר ההסבר שהיה בפיה כי אותו עד טען בפניה כי ראה את התאונה ואיל שהרכב האחר חצה את הצומת באור אדום. אך לטענתה כשהגיע עד זה על מנת למסור עדות במשטרה עדותו הייתה מבולבלת, על פי מה שנמסר לה ולכן העדיפה שלא להביאו לעדות לפני. אין לי כל דרך לעמוד האם טענתה של גב' סעדה היא נכונה אם לאו שכן עדות אותו עד לא הוצגה לפני. ברגיל על בית המשפט לזקוף אי הבאת עד לרעת אותו צד שהיה אמור להביאו. אולם מאידך במידה וצד מסוים עומד בנטל ההוכחה ומוכיח את תביעתו הוא אינו חייב להביא בפני בית המשפט את הראיות המקסימאליות. אי הבאת עד הינה תוספת ראייתית או ליתרה דיוק מגרעה ראייתית אשר יכולה להשפיע מקום כפות המאזניים מעויינות (בדבר אי החובה להביא ראיות מקסימאליות ראה: בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, תק-על 2008 (3) 1377).

מאידך עדות של מר פחרי עמריה ורעייתו עשו עלי רושם בלתי אמין כאשר נפלו בעדותם סתירות חיצוניות ופנימיות כפי שאפרט להלן.

מר פחרי עמריה ורעייתו העידו לפני כי כשהגיעו לצומת הרמזור בכיוון נסיעתם היה אדום והם המתינו כדקה עד שהתחלף לירוק. מאידך בהזדמנות הראשונה מסר מר פחרי לשוטר את הגרסה כדלקמן:

"נסעתי ברח' בר יהודה לכיוון רח' פרץ וכאשר הגעתי לרמזור לפניה שמאלה לדרך השלום ראיתי רמזור ירוק והתחלתי לנסוע ולפתע בא הרכב מכיוון הטכניון ופגע בי מאחור".

גרסה זו סותרת סותרת את הגרסה שמסר לפני לפיה המתין ברמזור עד שהתחלף לאדום ואז נסע. טוען בא כוחו של מר פחרי כי גרסה זו אינה סותרת מאחר ונאמר לשוטר כי כשהגיע לאמזור "התחיל" לנסוע משמע כי עצר לפני כן. אין בידי לקבל פרשנות זו מאחר ובאמרה לשוטר נאמר בפירוש כי כאשר הגיע ראה רמזור ירוק ולא נאמר כשהגיע היה רמזור אדום.

יתרה מכן בגרסה שמסר לשוטר טען כי הפגיעה הייתה מאחור בעוד שהפגיעה הייתה מהצד. אין זכר בגרסה זו כי רצה לבצע פניית פרסה. הוא טען שביקש לפנות שמאלה לרחוב השלום בניגוד לגרסתו לפניי.

עדותו אשתו של מר עמריה לא עשתה עליי רושם אמין. עדותה הייתה עדות מבולבלת. כאשר היא נשאלה על תמונות הצומת נ/1 ו- נ/5 כל אחת צולמה מכיוון אחר היא השיבה תשובה סותרת באשר לכיוון נסיעתם. לפני היא טענה כי לאחר שנעמדו ברמזור התחלף הרמזור לירוק והחלו בנסיעה. אולם כשנשאלה כיצד היא יודעת שהרמזור שהתחלף לירוק שייך להם (להבדיל מרמזור הנוסף המורה על נסיעה ישר) השיבה תשובה לא עניינית: "אני יודעת. אני כל הזמן יושבת ליד בעלי" (עמ' 14 ש' 26). לעדה זו אין רישיון נהיגה כפי שמסרה בתחילת עדותה. ולכן היא אינה מבינה ברמזורים כף שהיא בעצמה חיזקה מסקנה זו כאשר היא התבקשה לציין מה היה מופע הרמזור המורה על נסיעה ישר ועל כך השיבה: "אני לא מבינה בדרכים. מבינה ברמזור שלנו" (עמ' 14 ש' 24).

בנוסף נפלה סתירה בין עדות מר עמריה לרעייתו כאשר הוא מסר שבזמן התאונה לא ירד גשם על אף שמזג האויר היה חורפי בעוד שאשתו מסרה לפני כי ירד גשם בזמן אירוע התאונה. במשטרה מסרה עדה זו כי אינה יודעת מה היה מזג האויר.

מר עמריה מסר כי גב' סעדה נסעה בנתיב שהיה קרוב להיכן שעמד ברמזור (כוונתו לנתיב שמאל עמ' 12 ש' 29 – 32) אשתו לעומת זאת מסרה בתחילה כי גב' סעדה נסעה במסלול הימני (עמ' 16 ש' 7) אך כשנשאלה שוב שינתה את תשובתה ומסרה כי אינה יודעת (שם עמ' 12).

עוד מסרה רעייתו של מר עמריה כי התאונה אירעה לאחר שהשלימו את פניית הפרסה (עמ' 16 ש' 3 – 5). עדות זו אינה תואמת את הנזקים שנגרמו ברכבו של מר עמריה (צד ימין קדמי). בשים לב לכך עדותה של עדה זו התאפיינה בחוסר החלטיות וניכר ממנה כשנשאלה על עניינים עליהם לא התכוננה כי הייתה במבוכה, הרבתה להסתכל לעבר בעלה ובא כוחו ולשאול לדעתם במהלך העדות על אף שהוסבר לה כי אסור לה להסתייע במהלך העדות בעזרתם. לכן אינני נותן אימון בעדותה זאת בנוסף על היותה בעלת עניין בתוצאות המשפט.

בשים לב לכך אני קובע כי מי שעבר באור אדום היה זה מר עמריה פחרי.