סעד נ' סעד ואח'

פסק דין בענין המשיבה 4

מבוא

המבקש, אחיו (המשיב מס' 3) ויורשי דודו המנוח (המשיבים מס' 2) הם בעלים במשותף של מקרקעין. לשם הבטחת קיום התחייבויות שונות כלפי חברת סונול ישראל (להלן-"סונול") הם שיעבדו לטובתה במשכנתא ראשונה את זכויותיהם במקרקעין. המבקש אשר פרע לטענתו את החוב כלפי סונול מבקש להרשם כבעל המשכון, כך שהמשכנתא לגבי חלקו של דודו תעמוד לטובתו בתום תקופת ההתקשרות עם סונול. המשיבה מס' 4-יעד-חברה לדלק בע"מ, (להלן-"יעד") אשר טוענת כי אותו דוד והמשיב האחר חייבים לה כספים ומתכוונת לממש את זכויותיהם במקרקעין מתנגדת לבקשת המבקש.

המבקש הגיש המרצת פתיחה ובה ביקש להצהיר כאמור, כאשר הוא מבסס טענותיו על הוראות סעיף 14 לחוק המשכון תשכ"ז-1967. ההליכים נגד המשיב מס' 1 הופסקו בשל היותו פושט רגל, התובענה נגד סונול וכונס הנכסים נמחקה בהסכמה, המשיבים מס' 2-3 לא הביעו עמדה באשר להליכים ונותרה לבירור המחלוקת שבין המבקש לבין יעד, מחלוקת משפטית בעיקרה. המבקש הגיש תצהיר המבסס את השאלות העובדתיות-שאינן במחלוקת והצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו פסק הדין יינתן בהתאם לסיכומים בכתב שהוגשו על ידם.

המסגרת העובדתית

המבקש, אחיו- המשיב מס' 3 ודודו המנוח- המשיב מס' 2, הם בעלים במשותף של מקרקעין הידועים כגוש 19515 חלקה 1 (להלן-"המקרקעין"), (המבקש ואחיו הם בעלי 1/4 מהזכויות, הדוד היה בעל מחצית מהזכויות). סונול התקשרה עם הבעלים בהסכם לפיו הקימה על חלק מהמקרקעין תחנת דלק, אותה התחייבו להפעיל הבעלים באופן שכל מוצרי הדלק בתחנה יירכשו מסונול. להבטחת חובותיהם והתחייבויותיהם של הבעלים כלפי סונול, מישכנו בעלי המקרקעין במשכנתא ראשונה לטובת סונול את זכויותיהם במקרקעין. לימים הפרו הבעלים את ההסכם הפרות שונות שהביאו את סונול לפעול למימוש זכויותיה מכח המשכנתא בהוצאה לפועל, ביום 6.7.06 נערך הסכם פשרה בין סונול לבין המבקש והמשיבים מס' 2 ו-3, (שלושתם מכונים בהסכם הפשרה "ה"ה סעד", העובדות הנ"ל פורטו בהסכם שצורף כנספח א לתצהיר המבקש).

הסכם הפשרה מגדיר את העובדות שאינן במחלוקת, על פיו הוסכם בין הצדדים כי יתרת החוב הקיים לסונול עומדת על סך 3,911,479 ש"ח, אך כחלק מהפשרה נקבע בסעיף 3 כי

"מוסכם בזאת על הצדדים כי בכפוף לקיום מלוא התחייבויותיהם של ה"ה סעד על פי הסכם פשרה זה וכן על פי ההסכמים הקיימים כפי ששונו על ידי הסכם פשרה זה במלואן ובמועדן, לרבות ובמיוחד התחייבותם לרכוש מסונול ישירות ובאופן בלעדי את כל הדלקים, השמנים ויתר מוצרי הנפט למינהם המשווקים והנמכרים בתחנת התדלוק וללקוחות מחוץ לתחנת התדלוק ולרבות תשלום מלוא התמורה בגין אותם מוצרים לסונול במועדה, יועמד החוב הקיים על סך מופחת של 1,850,000 ש"ח...".

הצדדים קבעו כי תקופת החכירה של המקרקעין ע"י סונול ותקופת הפעלת תחנת התדלוק ע"י ה"ה סעד תסתיים ביום 31.12.2021.

המבקש טוען כי שילם לסונול סכום של 1,850,000 ש"ח (אסמכתאות לתשלומים, נספח ג לתצהירו) ובכך פדה את החוב בשמו של המשיב מס' 2 שהוא בעל מחצית הזכויות במקרקעין ולכן הוא מבקש כי בתום תקופת ההתקשרות-31.12.2021 המשכון שנרשם לטובת סונול יעמוד לזכותו ככל שמדובר בזכויות המשיב מס' 2 במקרקעין.

המסגרת הנורמטיבית.

המבקש מבסס טיעוניו על סעיף 14 לחוק המשכון תשכ"ז-1967 שכותרתו "פדיון משכון שלא על ידי החייב" והוראתו:

"נפדה משכון לפי סעיף 13 על ידי מי שאינו החייב, זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו כדין ערב שמילא את ערבותו, ואם הפודה לא היה בעל הנכס יעמוד לו המשכון להבטחת זכותו זו".

בנסיבות אלו על המבקש להראות כי התקיימו 3 תנאים מצטברים: המבקש פדה את המשכון/החוב, המבקש אינו החייב, המבקש אינו בעל הנכס הממושכן.

דיון

סכום החוב אשר בתשלומו יחשב החוב לסונול כנפרע והאם הוא נפרע ע"י המבקש

המבקש טוען לכאורה כי סכום החוב עומד על 1,850,000 ש"ח, אלא שטענה זו עומדת בסתירה לתוכנו של הסכם הפשרה. כפי שצוטט לעיל, על פי סעיף 3 להסכם הפשרה המשכנתא נועדה להבטיח לא רק את תשלום יתרת החוב הכספי אלא גם התחייבות ה"ה סעד "לרכוש מסונול ישירות ובאופן בלעדי את כל הדלקים, השמנים ויתר מוצרי הנפט למיניהם המשווקים והנמכרים בתחנת התדלוק וללקוחות מחוץ לתחנת התדלוק ולרבות תשלום מלוא התמורה בגין אותם מוצרים לסונול במועדה", התחייבות אותה עליהם לקיים באופן שוטף בכל תקופת ההסכם ועד ליום 31.12.2021. [עיון במבוא להסכם הפשרה מראה אי רכישת מוצרי הנפט היתה אחת ההפרות הבולטת של ה"ה סעד אשר הפסיקו למשך 34 חודש לרכוש דלקים מסונול]. המסקנה המתבקשת היא כי התובענה הוגשה טרם זמנה, החוב להבטחתו ניתנה המשכנתא טרם גובש, ההתחייבויות של המבקש ובני משפחתו כלפי סונול, הן התחייבויות שוטפות ורק פרעונם המלא עד ליום 31.12.2021 יכול להחשב פרעון החוב.

[למעשה לא ניתן לדעת תוכנו המלא של החוב כלפי סונול משום שמבקש לא הציג את התמונה המלאה המתארת את מלוא התחייבויות, לתצהירו צרף המבקש את הסכם הפשרה ללא נספחיו ועל פי תוכנו הוא כולל כנספח 1 "מארג הסכמים", שכוללים התחייבויות נוספות של ה"ה סעד שתוכנן לא הוצג].

מיותר לציין כי לו גרסתו של המבקש היתה נכונה ופרעון התשלום של 1,850,000 ש"ח היה פרעון החוב כולו, הרי שסונול שלא היתה זכאית להחזיק במשכנתא עד 31.12.2021 והיא היתה צריכה לבטלה כבר עתה ואין מחלוקת כי לא כך הדבר על פי תוכנו של ההסכם. עיון בכתב התובענה- להבדיל מעיון בתצהיר (השוו סעיף 9 לתצהיר לסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן), מראה כי גם המבקש מודה כי יש להמתין ל"תום תשלום מלוא יתרת החוב לסונול" דהיינו החוב טרם נפרע. את סעיף 12 להמרצת הפתיחה ניתן לראות כהודאת בעל דין ולפיה, החוב המלא עומד על 3,911479 ש"ח "כאשר תשלום החוב חולק לשניים", תשלום של 1,850,000 ש"ח ותשלום יתרת חוב באמצעות מתן דמי חכירה עד לסיום תקופת ההתקשרות 31.12.2021. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שהוגשה טרם זמנה. בתאריך 1.1.2022, לאחר פרעון מלוא החוב לסונול יוכל מי שיפדה את החוב בכפוף לעמידה בתנאי סעיף 14 לחוק המשכון לבקש כי המשכון יעמוד להבטחת זכותו כשידרוש לחזור לחייב. צודקת יעד בטענתה בסיכומים כי במקרה זה "המבקש מבקש סעד הצהרתי למועד עתידי רחוק (לגביו לא ניתן לנבא אם הסכם הפשרה נשוא המשכון אמנם יקויים ע"י החייבים/הלווים)".

לכך אוסיף כי גם אם היה החוב עומד על 1,850,000 ש"ח בלבד כטענת המבקש, המבקש לא הוכיח כי תשלום זה שולם על ידו לסונול. המבקש בסעיף 5 לתצהירו טוען כי שילם לסונול סכום של כ- 1,850,000 ש"ח ולתמיכה בטענותיו צרף העתקי מסמכי התשלומים- נספח ג' לתצהירו. בחינת המסמכים מראה כי הם כוללים תשלומים שלא שולמו ע"י המבקש, ראו הפקדת יומן מיום 18.3.07 המעידה על תשלום סכום של 350,000 ש"ח ששילמה עטאף סעד שהמבקש אינו יכול לבוא "בנעליה" וראו קבלות מתאריכים 26.4.07, 4.6.07, 4.7.07, 5.8.07, 3.9.07, 7.10.07, 5.11.07, 5.12.07, 6.1.08, 5.2.08, 5.3.08, 6.4.08, 4.5.08, 4.6.08, 6.7.08, 4.8.08, 3.9.08, 6.10.08, 6.11.08, 7.12.08, 4.1.09, 5.3.09, 5.4.09, 5.5.09, 24.5.09 תשלומים ששילמה חברת דלק בית ג'אן (2006) בע"מ בנוסף לפירוט שיקים מיום 24.5.09 שניתנו ע"י אותה חברה. מיותר לציין כי המבקש וחברת דלק בית ג'אן אינם אישיות משפטית אחת, החברה לא צד להליך ולכאורה יש לה מעמד של "פודה" כהגדרתו בחוק המשכון הסותר את טענות המבקש לגבי חלקים האלו של החוב.