סעד נ' חכימא

פסק דין

1.על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 7.3.13, התחילה התובעת קורס פסיכומטרי אצל הנתבעת, וזאת, לטענתה, לאחר שהנתבעת הבטיחה והתחייבה כי היא בעלת ניסיון רב וכי היא מתחייבת, בין השאר, למפגשי תגבור אישיים עם מורים מקצועיים, מנוסים, ומיומנים, שיודעים להעביר את החומר.

2.התובעת נרשמה לקורס בירושלים ביום 28.8.12, לאחר שלא נפתח קורס בתל-אביב, ולטענתה , כבר בשלב המכינה התברר לה כי המורה אינה מקצועית ואינה מיומנת, ולא הייתה פנויה ללמד מסיבות אישיות (חתונה).

לטענת התובעת, המורה הוחלפה רק ביום 22.11.12 על ידי מנהלת הנתבעת, כשבועיים בלבד לפני הבחינה הפסיכומטרית, ולא הספיקה להעביר את החומר , ובשל כך לא רכשה התובעת את המיומנויות שהובטחו לה, והציון הפסיכומטרי שלה אינו מספיק בהתאם לכישוריה.

3.התובעת דורשת סכום של 28,000 ₪, הכולל את עלות הקורס (2,500 ₪), עלות הבחינה הפסיכומטרית (530 ₪) , והיתרה – פיצוי בשל בזבוז זמן ושכר של 3 חודשים בהם לא עבדה בשל הקורס, הפסד שנה אקדמית, עוגמת נפש בשל הציפייה שירדה לטמיון, וכן הוצאות נסיעות, טלפונים , והוצאות משפט.

4.הנתבעת טוענת בכתב ההגנה , כי מדובר בתביעה קנטרנית כנגד חברה מקצועית, עם מסורת של הצלחות, וכי התובעת מנסה להשליך על גב הנתבעת את העובדה שהיא לא התקבלה ללימודים אליהם שאפה, ואולי אף להרוויח קצת כסף בתהליך.

עוד נטען, כי הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובעת , ואף הרבה יותר מעבר לכך.

5.בדיון שהתקיים בפני ביום 21.7.13 הוסיף נציג הנתבעת , כי לתובעת היו תלונות כבר מהרגע הראשון, וכי מדובר במתלוננת "סדרתית".

לטענתו, לא ברור מדוע לאור תלונותיה לא ביטלה התובעת את השתתפותה בקורס ועברה לחברה מתחרה (פרוטוקול עמ' 1 שורות 24 – 26 ועמ' 2 שורות 4 – 7).

6. התובעת מצדה הגישה מכתבים מטעם חברותיה על מנת להוכיח באמצעותם את חוסר מקצועיותה של המורה, אולם טענה שהן לא יכלו להגיע כדי להעיד (פרוטוקול עמ' 2 שורות 9 – 10).

כלל ידוע הוא, כי הימנעות של בעל דין מלהביא עד לעדות פועלת כנגדו, שכן חזקה היא שאין העדות מיטיבה עמו.

כך גם המצב כאשר מוגש מסמך מטעם עד מבלי שניתן לחקור אותו חקירה נגדית.

בנסיבות כאלה - משקלו של המסמך הוא אפסי.

7.לפיכך, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה בדבר חוסר מקצועיותה של המורה.

8.התובעת גם לא הוכיחה את ראשי הנזק הנטענים על ידה (מעבר לעלות הקורס ועלות הבחינה), וכל טענותיה בעניין זה נטענו בעלמא.

9.זאת ועוד, שורת ההיגיון מחייבת להגיע למסקנה כי אין מקום לפצות אדם על אי הצלחה בלימודים כלשהם , הואיל והסיבות לכך יכולות להיות רבות, וברובן תלויות בתלמיד עצמו ולא במקום הלימוד.

10.לאור כל האמור – התביעה נדחית.

על אף שבנסיבות העניין מן הראוי היה לחייב את התובעת בהוצאות משפט משמעותיות – לפנים משורת הדין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.