סעד נ' אבו שקרה ואח'

החלטה

התובענה בתיק זה הוגשה כתובענה בסדר דין מקוצר, העותרת לסעד כספי ולסעד של סילוק יד, בנוגע למקרקעין הידועים כחלק מחלקה 48 בגוש 20426.

בתמצית ייאמר, כי התובע טוען לזכות במקרקעין אותה קיבל בירושה מאמו, זכות במקרקעין אשר בנוגע אליה נכרת הסכם שכירות בין המורישה לנתבעים, כאשר התובע טוען להפרתו של ההסכם בשל השכרת משנה ללא הסכמת המשכיר.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נדונה בפני ביום 28.4.2013. הנתבעים טענו להיעדר יריבות, ולכך כי השכרת המשנה לא היוותה לגישתם הפרה של ההסכם, שכן מדובר בפעולה שהייתה בהסכמת המורישה. בין היתר טענו הנתבעים כי הדבר היה בידיעת התובע, המתגורר בסמיכות לנכס, ולשיהוי ניכר בהגשת התובענה.

בסיום הדיון שבפני, הוריתי על פיצול ההליך, שכן כבר כעת ברור היה שבגין הרכיב הכספי תינתן רשות להתגונן (לאור הטענה בדבר היעדר קיומו של חיוב עדכני בנוגע לדמי השכירות), והוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בשאלת רכיב הפינוי, כאשר הנתבעים התבקשו לסכם טענותיהם בתוך 30 ימים מאותו מועד, ולתובע ניתנה הזכות להשיב בתוך 30 ימים נוספים.

סיכומי טענות הנתבעים הוגשו ביום 24.6.2013, וסיכומי טענות התובע לא הוגשו עד היום. גם אם נתייחס בזהירות הראויה לפגרת בתי המשפט, שהמועד להגשת סיכומי טענות התובע חלפו לפני זמן רב.

בנסיבות העניין, והואיל ואין מדובר בהכרעה בתובענה לגופה, לא מצאתי לנכון להמתין עוד להגשת סיכומי טענות התובע, ואני מקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן, בהיעדר סיכומי טענות, ובהתאם להוראות תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

אציין, למעלה מן הצורך, כי גם לו הייתי נדרש לטענות הצדדים, די בטענות הנתבעים בהקשר של היעדרה של הפרה מכח השכרת המשנה, כדי לדלג מעל המשוכה של "קיום הגנה אפשרית בפני התובענה", כפי שהותוותה בפסיקת בתי המשפט.

לאור האמור, אני מורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל, הבקשה למתן רשות להתגונן והתצהיר התומך ישמשו ככתב הגנה.

המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

הגם שנפל מחדל דיוני אצל התובע, לא מצאתי לנכון לעשות בשלב זה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: