סעד ואח' נ' רהיט זיכרמן-ח.פ 512133679

פסק דין

1. בפברואר 2011 רכשו התובעים בחנות הרהיטים של הנתבעת מספר רהיטים, ובהם ארון הזזה, אשר לתובעים היו מספר טענות בדבר ליקויים בו.

אין מחלוקת כי לגבי מראת זכוכית שבארון הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה רכשו התובעים בעצמם זכוכית חלופית עבור המראה, והנתבעת זיכתה אותם במחיר ששילמו עבורה.

התובעים טוענים כי נוסף על מועד ההתקנה, שבו לא הובאו מגירות הארון, נאלץ התובע לאבד עוד שני ימי עבודה, במועדים 1.6.11 ו- 19.6.11, שבהם הבטיחה הנתבעת כי הטכנאי שלה יגיע בשעה 9:00, אך הוא הגיע רק בשעה 13:00, וגם במועדים אלה לא הושלמו כנדרש ההתקנה ותיקון ליקויים שנמצאו בארון.

אין מחלוקת כי בגין טענות נוספות אלה של התובעים, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תפצה אותם בכך שיוכלו לבחור מיטת ילדים, על פי מוצרים בקטלוג, וכי יקבלו מוצר-פצוי זה מיצרן הרהיטים, חב' קמפף.

אין מחלוקת כי התובעים לא קיבלו את הפיצוי שהובטח להם כאמור, ובגין כך תבעו פיצוי בסך 9,600 ₪, בשל אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.

המחלוקת נסבה על הנסיבות של אי מתן הפיצוי שהובטח לתובעים.

2.התובעים טוענים שהמוצרים שבקטלוג, שמתוכם היו צריכים לבחור את מיטת הילדים שהובטחה להם כפיצוי, היו ישנים, ועל כן הם דרשו לראות את המוצרים בטרם יבחרו במוצר-הפיצוי.

התובעים טוענים כי לשם כך הפנתה אותם הנתבעת אל חנות של חב' קמפף בירושלים.

התובעים, שהם תושבי כפר סבא, נסעו לירושלים, על פי הכתובת של חנות קמפף, שהנתבעת מסרה להם, אך להוותם מצאו שם בעלים אחר, והלה מסר להם כי זה זמן רב אין לו כל קשר עם חב' קמפף או עם הנתבעת. בנסיבות אלה לא יכלו התובעים לבחור את המוצר החלופי, שהובטח הם כפיצוי, בכתובת שאליה הפנתה אותם הנתבעת.

מנהל הנתבעת, שייצג אותה בדיון, לא חלק על עניין הפנייתם של התובעים אל חנות של קמפף בירושלים, אך טען שהנתבעת הציעה להם להגיע אל המפעל של חב' קמפף בראשון לציון, שם יש תצוגה של המוצרים שמתוכם יכלו התובעים לבחור את מוצר-הפיצוי.

התובעים כופרים בכך וטוענים כי מעולם לא הוצע להם להגיע אל מפעל קמפף בראשון לציון.

התובע ציין כי הרבה יותר נוח לתובעים להגיע לראשון לציון, מאשר לירושלים, ולו הוצעה להם הצעה כזאת, היו פועלים על פיה.

אמנם, אין זה סביר שהתובעים יסעו לירושלים, לכתובת ספציפית של קמפף שנמסרה להם על ידי הנתבעת, לו הוצע להם להגיע למפעל של קמפף בראשון לציון. מנהל הנתבעת טען כי האדם שהציע לתובעים הצעה זו היה מנהל המפעל של קמפף, בשם אלי, אך הנתבעת לא העידה מטעמה אדם זה.

מנהל הנתבעת מסר כי חב' קמפף חדלה לפעול, וכי כיום אין בידי הנתבעת להציע לתובעים מוצר חלופי, לשם מימוש הפיצוי שהובטח להם.

3.הנתבעת טענה, הן בכתב ההגנה והן מפי מנהלה, כי מי שהיה צריך לפצות את התובעים היה יצרן הרהיטים, חב' קמפף, אך אני מקבלת את טענת התובעים, כי המגעים שלהם בעניין הפיצוי שהובטח היו עם הנתבעת, והיא שהיתה אחראית כלפיהם למתן הפיצוי בדמות המוצר החלופי.

לא היתה מניעה שהנתבעת תבצע את מתן הפיצוי שהובטח באמצעות חב' קמפף, אך הנתבעת כשלה בכך: היא הפנתה את התובעים לחנות של קמפף בירושלים והטריחה אותם לשווא בנסיעה לשם, כאשר היה עליה לדעת שחב' קמפף כבר אינה פועלת באותו מקום.

את הטענה שבמחלוקת: כי התובעים הופנו אל מפעל קמפף בראשון לציון, לא הוכיחה הנתבעת כלל, ואני מקבלת את טענת התובעים כי לו היתה נמסרת להם הפנייה כזאת, הם היו פועלים על פיה.

על כן אני מקבלת את טענת התובעים כי הנתבעת לא סיפקה להם את המוצר החלופי, אשר אין מחלוקת שהבטיחה לספק להם כפיצוי, כאמור לעיל.

4.המרכיב הכספי העיקרי של התביעה היה אובדן ימי עבודה של התובע, אך על פי העובדות שאינן במחלוקת, מרכיב זה "כוסה" בהסכמת הצדדים בדבר הפיצוי בדמות המוצר החלופי.