סעאידה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) מיום 6.7.2011

פסק דין

לפני כשמונה שנים הגיש המשיב נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר, בגין חוב שנצטבר בחשבון העו"ש שלו. המבקש לא ביקש רשות להתגונן, ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, והמשיב החל מבצע את פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. במהלך כל השנים הללו שילם המבקש על חשבון חובו, כמי שמשלים עם פסק הדין, ומכל מקום יודע על קיומו. והנה לאחרונה הוא הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר (יחד עם בקשה להארכת המועד להגשתה), ובה הוא טוען, כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט, כי חשבון הבנק נפתח על ידי אביו, כשהוא עצמו היה על סף גיל הקטינות, ואביו עשה בחשבון כבשלו, תוך שהוא מזייף את חתימתו ומושך כספים מן החשבון. הוא מסביר, כי לא יכול היה להגיש את בקשתו לביטול פסק דין כל השנים הללו, כיוון שהיה עליו להתמודד עם התביעות הרבות שהוגשו נגדו.

בית המשפט קמא דחה את בקשתו, לא האריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, והותיר את פסק הדין על כנו כשהוא מטעים, כי לא ניתן הסבר לאיחור העצום בהגשת הבקשה, והיענות לה עשויה להוות פגיעה דיונית קשה במשיב, ובעקרון סופיות הדיון, מה גם שלגופם של דברים לא הציג המבקש הגנה ראויה לשמה.

על החלטה זו מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי, ובה הוא שב על הטענות שהשמיע בפני השופטת קמא.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, לא ראיתי להיענות לה, בלא שאדרש לתשובת המשיב, והכל בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הטעמים שפרשה השופטת קמא בהרחבה בהחלטתה מקובלים עליי, והנני מאמצם. בקצירת האומר אציין, כי בפי המבקש לא ניתן כל הסבר ראוי לשמו לאיחור העצום בן שמונה השנים בהגשת הבקשה לביטול פסק דין. העובדה שהוגשו נגדו תביעות רבות, וכי היה עליו להתמודד עם חובות אלה ואחרים, אינה מצדיקה אי הגשתה של בקשה לביטול פסק דין משך שנים כה רבות. כל הטענות שבפי המבקש עתה להגנתו מפני התביעה היו ידועות לו גם לפני שמונה שנים, והוא לא עשה עמן דבר. אדרבא, הוא שילם כספים על חשבון החוב, כמי שמשלים עם פסק הדין. כאמור, גם לגופן של טענות כנגד התביעה לא יכולתי לראות ממש, ברמה המצדיקה הארכת מועד כאשר עניין לנו באיחור בן שנים כה רבות. טענותיו כנגד פקידי הבנק, שלטענתו הועברו מתפקידם כיוון שנהגו בהתרשלות, נטענו בעלמא בלא כל פירוט העשוי להשליך על עניינו שלו, וחוות הדעת של הגרפולוג שהגיש אינה מתייחסת למסמכים עליהם נתבססה תביעת הבנק נגדו.

לסיום אציין את שקבעה השופטת קמא אודות הפגיעה הקשה בעקרון סופיות הדיון, אם בקשה שכזו תתקבל, תוך פגיעה דיונית, אפשר גם ראייתית, בבנק המשיב, לאחר ששנים רבות נהג המבקש כמי שמשלים עם פסק הדין ונוהג על פיו.

סוף דבר – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"א, 20 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: