סעאדה נ' יונס ואח'

החלטה

הדיון בהמרצת פתיחה זו, שהוגשה על ידי המבקש, נקבע ליום 12.12.10 לפי החלטתי מיום 21.10.10. למרות זאת, היום, 6 ימים לפני הדיון, הוגשה בקשה להעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה ולדחיית הדיון עד להכרעה בבקשה האמורה. המשיב מסכים לדחיית הדיון. מבלי להכריע כעת בבקשה להעברת התובענה לתביעה רגילה, המועד שבו הוגשה הבקשה לדחיית הדיון הוא מועד מאוחר מאד, ולא רק שאין בבקשה הסבר להגשת הבקשה באיחור, אלא עולה ממנה שהמבקש ידע על הצורך שלו לבקש בקשה זו כבר לפני זמן רב.

כאמור ברע"א 00 / 3136 סלימאן סלמאן נ' ג'ורג' שוקייר נ"ה (2) 97, "בקשת דחייה המוגשת לבית המשפט, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאת ערעור, מחייבת שיקול ואיזון בין אינטרסים שונים: של המבקש, של המשיב ושל הציבור, ולענין זה הסכמת בעלי הדין אינה, בהכרח, מועילה, כשם שהתנגדות אחד מבעלי הדין, אינה, בהכרח, מונעת היעתרות לבקשה. האינטרסים של בעלי הדין תלויים בנסיבות הענין, במשקל הנימוק המשמש עילה לבקשת הדחיה (למשל מחלה פתאומית בה חלה פרקליטו של בעל דין) ובשלב שבו מוגשת בקשת הדחיה, יחסית לנימוק הדחייה. אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ראויה ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית המשפט והארכת תור המשפטים כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נשוא בקשת הדחיה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המנהלי של בית המשפט ולהאריך את משך בירורו של הענין נשוא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של האינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר. מי שמנתח את הסיבות להימשכות הבלתי ראויה של ההליכים בבית המשפט ולעינוי הדין שנגרם עקב כך אינו יכול להתעלם מהגורם (התלוי כמעט אך בבתי המשפט) של דחיית משפטים מהמועד שאליו נקבעו למועדים אחרים מטעמים שאינם ראויים. בין טעמים אלה אפשר למנות גם שימוש ביד קלה מדי בהיעתרות לבקשות דחייה שהטעם היחיד או העיקרי להגשתן הוא הסכמת בעלי הדין או פרקליטיהם. "

בנסיבות הענין, באין הצדקה להגשת הבקשה באיחור רב, למרות הסכמת המשיב לדחייה, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"א, 06 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: