סע"ש 9543-02-15

התובע (להלן גם: "העובד"), הועסק אצל הנתבעת (להלן גם: "המעסיק"), כפועל יצור וזאת לתקופה של 15.75 חודשים שהסתיימה ביום 21.1.15.

בתביעתו לביה"ד התובע מבקש הפרש פיצוי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים (יום אחד), תוספת ענפית מכוח צו ההרחבה בענף הפלסטיקה, ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה.

הפרש "פיצויי פיטורים":

אין מחלוקת כי התובע קיבל ע"ח פיצויי פיטורים סך של 4,947 ₪.

עוד אין מחלוקת, כי התובע היה עובד שעתי וכי שכרו האחרון עמד על סך 23.12 ₪.

לטענת התובע, הוא עבד בפועל במשרה מלאה, ועל כן חישוב פיצויי הפיטורים צריך היה להיעשות לפי 186 שעות חודשיות, בעוד שהנתבעת הגדירה משרה מלאה כ-165 שעות בחודש. לפיכך, לדבריו הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך של 787 ₪.

המעסיק טוען כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים מלאים, בהתאם לשכר הממוצע החודשי שעבד בפועל.

לא שוכנענו כי התובע קופח במשהו בחישוב פיצויי הפיטורים להם היה זכאי. אכן, התובע היה עובד שעתי וחישוב פיצויי הפיטורים צריך להיעשות לפי שכרו הממוצע בפועל, שעפ"י תחשיב הנתבעת עמד על כ- 163 שעות בממוצע חודשי, המזכות אותו בפיצויי פיטורים כפי ששולמו לו בפועל על ידי המעסיק.

לפיכך, התביעה להפרש פיצויי פיטורים נדחית.