עמאר זאהדה נ' דרכים - שרותי דרך וגרירה בע"מ

האם התובע זכאי לתשלומים שונים הנובעים מתקופת עבודתו אצל הנתבעת? אלו הן השאלות העומדות להכרעתי בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי דרך וגרירת כלי רכב והתובע עבד בשירותה מיום 01.11.2009 ועד לפיטוריו ביום 09.06.14. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה ביום 01.11.2009, שהסדיר את מערכת היחסים ביניהם.

2. לטענת התובע, מתחילת העסקתו בנתבעת ועד לחודש אפריל 2011, הוא עבד במשמרות לילה בין השעות 18:00 ועד לשעה 06:00 ביום המחרת ושכרו שולם לפי משכורת בסיס ובנוסף אחוזים, שנגזרו ממספר הקריאות שנדרש לבצע (להלן – "התקופה הראשונה"); מחודש מאי 2011 ועד לתום תקופת העסקתו, השתכר משכורת חודשית בסך 8,500 ₪ (להלן – "התקופה השנייה"), מבלי ששולם לו גמול בגין שעות נוספות ובגין עבודה בשבת וחג. התובע הוסיף, כי בכל אחת משתי תקופות עבודתו הנ"ל, עבד 12 שעות ביום.

3. ביחס לנסיבות פיטוריו, טען, כי זומן בעילות שקריות לשימוע לפני פיטורים ביום 16.02.14 ולאחר מכן זומן לשימוע נוסף ביום 02.06.14 בעילות כוזבות, אז גם התקבלה ההחלטה לפטרו (סעיפים 9-10 לכתב התביעה המתוקן).

4. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין אי קבלת הודעה לעל תנאי העסקתו, לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות ובשבת, לפדיון דמי חופשה שנתית, לתשלום עבור זמן נסיעות אל העבודה וממנה, לתשלום הפרשי פרמיות ולהשבת סכום שנוכה משכרו, שלא כדין. התובע כלל בתביעתו גם פרק הדן בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין (סעיפים 57 עד 59 לכתב התביעה המתוקן), אך לא כימת אותו.

5. הנתבעת טענה, כי לבקשת התובע, בחודש מאי 2011, שונה אופן תשלום שכרו של התובע והוא דרש לקבל שכר גלובלי קבוע, שאינו תלוי במחזור הכנסות מגרירת רכב, בסך כולל של 8,500 ₪. סכום זה, הטעימה, כלל בתוכו את שכר היסוד בסך 4,300 ₪ וכן סך של 4,200 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות. ביום 17.05.2011, ניתנה לו הודעה על כך (נספח 2 לכתב ההגנה המתוקן).

6. הנתבעת טענה כי התובע לא עבד 12 שעות ביום, אלא כ- 9 בלבד וכי הוסע לביתו באמצעות הרכב ששימש אותו לעבודה ע"י אחד מנהגי הנתבעת. עוד טענה כי התובע לא גילה בכתב התביעה כי בשנת 2013 סיים את עבודתו שעתיים לפני הזמן, פעמיים בשבוע, וזאת מפאת העובדה שלמד. הנתבעת הטעימה כי בתקופה זו המשיכה לשלם לו שכר מלא.

7. ביחס לטענתו על אודות פיטורים שלא כדין, הנתבעת דחתה את הטענה והדגישה כי התובע פוטר לאחר שזומן לשימוע כדין על רקע התבטאויות בלתי הולמות במהלך עבודתו וסירובו לבצע מטלות בעבודתו. הנתבעת אף הזכירה כי חודשים אחדים טרם פיטוריו, זימנה אותו לשימוע ולאחר שקיבלה את טיעוניו, החליטה לתת לו הזדמנות נוספת ולא פיטרה אותו.