פלוני נ' אשדות מבנן בע"מ

התובע הגיש תביעה זו שבפנינו לקבלת זכויות המגיעות לו, לטענתו, מהנתבעת, בגין תקופת עבודתו אצלה ונסיבות סיומה.

טענות התובע

1.התובע החל בעבודתו אצל הנתבעת ביום 1.1.2001 כפועל לעבודות *** (ר' סעיף 4 לכתב התביעה) עד להתפטרותו שנכנסה לתוקף מספר חודשים לאחר שנפגע בתאונת עבודה.

2.לטענת התובע בשנת 2009 פיצלה הנתבעת את שכרו לשכר יסוד בגובה 7,132 ₪ וסכום נוסף בסך 2,000 בגין שעות נוספות (ר' סעיפים 9-8 לכתב התביעה) ואילו בשנת 2013 הועמד שכר היסוד של התובע על 6,648 ש"ח בעוד הגמול הגלובלי של השעות הנוספות נותר כשהיה: 2,000 ₪. בפועל, טוען התובע, המשיך הנתבע לשלם לו סכום זהה לסכום ששולם לו מאז שנת 2008 דהיינו: כ-8,000 נטו חרף חלוקתו לשני רכיבים: שכר יסוד וגמול שעות נוספות גלובלי (ר' סעיף 11 לכתב התביעה).

3.עוד נטען בכתב התביעה, כי בין החודשים יוני 2013 עד ספטמבר 2013, תקופה בה הנתבעת שבתה מפעילות עקב מחסור בעבודה, שילמה היא לתובע ולחלק מהעובדים משכורת בגובה 5,181 ₪ לחודש על מנת שלא ירעו בשדות זרים (ר' סעיף 12 לכתב התביעה). בתצהירו הוסיף התובע, כי גם בין החודשים ספטמבר 2011 לינואר 2012 ישב בביתו עקב מחסור בעבודה. במועדים אלה אמנם לא שילמה הנתבעת לתובע שכר אך שכנעה אותו להמתין בסבלנות עד אשר תקבל עבודה חדשה והותירה בידו, בתקופה זו, את רכב החברה והטלפון הנייד שניתנו לו לשימושו (ר' סעיף 11 לתצהירו).

4.בתאריך 24.11.2013 ארעה לתובע תאונת עבודה קשה, שתוצאתה שני קרעים עמוקים בלחי הימין, חבלות קשות בצוואר ובחלקי גוף נוספים (ר' סעיף 14 לכתב התביעה). התובע אושפז בבית החולים ממועד התאונה עד ליום 5.12.2013 (ר' סעיף 17 לכתב התביעה).

5.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה שארעה לתובע כתאונת עבודה קבע לו נכות זמנית בשיעור 100% ונכות צמיתה בשיעור 89% (ר' סעיפים 21-20 לכתב התביעה). בעקבות התאונה נאלץ התובע להודיע לנתבעת, כי אינו מסוגל להמשיך בעבודתו (ר' סעיף 18 לתצהירו). יחסי העבודה בין הצדדים נותקו, לגרסת התובע, רק בחודש דצמבר 2015.

6.התובע טען, כי יש לראות את נסיבות סיום עבודתו כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (ר' סעיף 31 לכתב התביעה).

7.לטענת התובע ביום 22.12.2015 הוא פנה לנתבעת להודיע על סיום עבודתו אצלה ובמטרה לבצע גמר חשבון ביניהם אך הנתבעת השיבה פניו ריקם. עוד טען התובע כי הנתבעת מעולם לא מסרה לו פרטים אודות תנאי עבודתו ולא נחתם עמו הסכם עבודה (ר' סעיף 5 לכתב התביעה) ולאורך כל תקופת עבודתו לא ניתנה לו האפשרות לצאת לחופשה ואף לא שולם לו פדיון ימי חופשה במועד ניתוק יחסי העבודה (ר' סעיף 7 לכתב התביעה).

8.כמו כן טען התובע, כי עבד חמישה ימים בשבוע, החל מהשעה 6:00 בבוקר עד 18:00 או 19:00 ולעיתים אף בשעות מאוחרות יותר, אך הנתבעת לא שילמה לו גמול שעות נוספות ואף הנפיקה לו תלושי שכר פיקטיביים שאינם תואמים את המציאות (ר' סעיפים 36-32 לכתב התביעה).