סע"ש 8259-05-14

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין .

2. נוכח העובדה כי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה בטרם הגשת ערעור לבית הדין הארצי, ולאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לא שוכנעתי כי יש לקבלה.

3. המבקש טען כי סיכויי הערעור שלו גבוהים וכי חיובו בהוצאות שנקבעו במסגרת פסק הדין יפגע ביכולתו הכלכלית וימנע ממנו הגשת הערעור וכן יגרום הדבר לפגיעה באינטרס ציבורי. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי המבקש לא עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה.

4. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים.

5. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור (ר' רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', [פורסם בנבו] (2000); ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, [פורסם בנבו] (14.6.12);ע"ע (ארצי) 15929-07-12 דחן בע"מ – Peter Ebuka ואח', [פורסם בנבו] (1.8.12)).

6. עיון בנימוקי הבקשה מעלה כי אינה עומדת בתנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה בדבר בקשות לעיכוב ביצוע. המבקש לא הניח בסיס לחשש כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה ואף לא העלה את הטענה עצמה. כמו כן טענתו בדבר פגיעה ביכולתו הכלכלית נטענה בעלמא ולא הוכחה.

מאחר והתנאי הראשון אינו מתמלא ומדובר בתנאים מצטברים, הרי שמתייתרת בחינת התנאי השני. למעלה מן הצורך נציין כי אין ביכולתנו לקבוע עמדה ביחס לסיכויי הערעור, מקום בו מדובר בפסק דין שיצא תחת ידינו.

7. סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, (05 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.