סע"ש 8100-07-12.30 דצמבר 2014

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבעים ו/או מי הם (להלן גם: "המעביד"), כקצין בטיחות תקופה של 12 חודשים ועד ליום 1.7.10 (להלן: "התקופה הראשונה"). החל מחודש 7/10 ועד לחודש 5/11 (כולל) שהה התובע בביתו בשל מחלתו, וקיבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. אין חולק כי בחודשים 7/10 ו-8/10, חרף מחלת התובע, שילם המעביד את שכרו. התובע טוען, כי חרף מחלתו ולאחר תקופת אשפוזו, שב לעבודה בחודש 9/10 ועבד עד 5/11 (להלן: "התקופה שבמחלוקת"). התובע שב לעבודתו בחודש יוני 2011 ועבד למועד סיום עבודתו ביום 27.3.12 (להלן: "התקופה השנייה") (כפוף למחלוקת בדבר פיטורים או התפטרות). משכורת קובעת לצורך חישובים בתיק זה עמדה על סך 8,500 ₪.

העובד עותר לחיוב המעביד בתביעות הבאות (ר' עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1-10):

1. "שכר עבודה" לגבי התקופה שבמחלוקת.

2. "דמי הבראה".

3. "פדיון חופשה" (21 יום). המעביד מודה בזכאות.

4. "הפרשות לפנסיית חובה".

5. "פיצויי פיטורים".

    

   המעביד מצידו הגיש תביעה שכנגד, בה הוא עותר להחזר השכר ששולם לתובע בחודשים יולי ואוגוסט 2010, בטענה כי התובע לא עבד בחודשים אלו, והשכר שולם לפנים משורת הדין.