סע"ש 7741-05-14

1.לפנינו בקשת הנתבעת לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת מעשה בית דין. התובע מתנגד לבקשה ומבקש כי ניתן לו את יומו בבית הדין.

2.ואלה העובדות הצריכות להחלטה:

א.ביום 6.3.13 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת (להלן- התביעה הראשונה), במסגרתה עתר לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין העדר שימוע. לטענתו ביקש לקבל חשבונות ואף הגיש בקשה לפיצול סעדים (סע"ש 10818-03-13).

ב.ביום 25.2.14 חתמו הצדדים על הסכם גישור (להלן-הסדר הגישור) אשר קיבל תוקף של פסק דין. מפאת חשיבותו נביא את נוסח הסדר הגישור במלואו:

"לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כנגד הנתבעת תשלם הנתבעת לתובע כדלהלן:

1. סך של 27,000 ישירות לתובע (שלושים אלף ₪) בגין העדר הודעה מוקדמת והעדר שימוע. הסך הנ"ל ישלח לבית התובע בדואר רשום תוך 30 יום מהיום.

2. סך 3,000 ₪ (שלושת אלפים ₪) ישירות לב"כ התובע עו"ד שמואל גן אריה.." (ההדגשה של המותב)

ג.לאחר קיום הסדר הגישור, הגיש התובע תביעה חדשה היא התביעה שלפנינו ובה עתר לתשלום הפרשי עמלות אותם לטענתו קיזזה הנתבעת שלא כדין.

ד.הנתבעת הגישה כתב הגנה ובמקביל הגישה בקשה למחיקה על הסף. התובע התנגד לבקשה.

טענות הצדדים

3.הנתבעת טוענת כי התובע העלה את נושא העמלות כבר בתביעה הראשונה, וכי העניין עמד על הפרק בישיבת הגישור בה נחתם הסדר הגישור. לאחר שהנתבעת עמדה בכל ההתחייבויות מכוח הסדר הגישור, הזדרז התובע להגיש תביעה חדשה ויש בכך משום חוסר תום לב מצידו. לטענתה, מתן תוקף להסדר הגישור מהווה מעשה בית דין בין הצדדים המונע מהתובע הגשת תביעתה חדשה. כמו כן, נוסח ההסכם ברור ומשקף הסכמה לסילוק כל המחלוקות בין הצדדים ובכלל זה את נושא העמלות. הגשת התביעה הנוספת מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט, חוסר תום לב ורמיסת מהות הגישור. זאת ועוד, התביעה הוגשה מבלי לקבל את רשות בית הדין לפיצול הסעדים. לנוכח האמור, מבקשת לדחות או למחוק את התביעה על הסף.

4.התובע טוען כי הסדר הגישור שגובש אינו חל על עניין הפרשי העמלות המגיעים לזכותו, שעה שהוא אינו קובע מפורשות כי הוא חל גם על תביעותיו העתידיות של התובע, שלא היו קיימות במועד חתימת הסדר הגישור. הסדר הגישור קובע מפורשות כי חל רק על עניין העדר השימוע וההודעה המוקדמת. עוד טוען כי במסגרת ההליך הקודם הגיש בקשה לחשבונות ולפיצול סעדים, אולם לנוכח החתימה על הסדר הגישור הבקשה לא נדונה ואף הסדר הגישור אינו מתייחס אליה. מכאן, כי אי אפשר לראות בהסדר הגישור כמעשה בית דין. עוד טוען כי לא חל בעניינו השתק עילה, מאחר שהפלוגתאות שעמדו בכתב התביעה הראשון היו פיטורים בלי עריכת שימוע וללא מתן הודעה מוקדמת בעוד שהתביעה החדשה נסובה על הפרשי שכר. אי לכך, יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולקיים את הדיון לגופה של התביעה.

המסגרת הנורמטיבית:

5.בהתאם לתקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.

כבר נפסק, כי:

"סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דבע מז/1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' רון ורדי ואח' פד"ע יט, 63)

עוד נפסק, כי סעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו, אלא במקרים חריגים (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 13.02.08).