סע"ש 7571-09-15

בפני בקשה שהגיש המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה, וזאת במסגרת תביעה שעיקרה תשלום הפרשי שכר עבודה (להלן – הבקשה). חרף החלטה המורה למשיבים להגיש תגובה לבקשה לא הוגשה כזאת, הגם שהמועד להגשתה חלף. לפיכך, ניתנת החלטתי על יסוד הבקשה בלבד.

המבקש, ניצול שואה בן 71, הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל וביום 8/4/14 ניתן צו כינוס נכסים. לטענתו, הכנסתו הנה מקצבת זקנה ותגמול ממשרד האוצר (לניצולי שואה) וסה"כ כ- 6,000 ₪.  מסכום זה על המבקש לשאת בתשלום שכ"ד בסך של 2,350 ₪ לחודש, 500 ₪ לתיק הכינוס וכן הוצאות מחייה שוטפות. לטענת המבקש, אין לו קשר עם קרובי משפחה ולכן אינו יכול לקבל מהם עזרה כספית. כך גם, לטענתו, לא שילם לבא כוחו כל תשלום עד עתה והתחייב לשלם חלק מהסכום שייפסק בסיום ההליך.

התנאים להענקת הפטור מתשלום אגרה מפורטים בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), השתס"ח -2008 (להלן: "התקנות"). לעניין זה, על בית הדין לבחון הן את יכולתו של המבקש לשלם אגרה, והן את השאלה, האם ההליך מגלה עילה, וכל זאת על פי הקריטריונים שנקבעו בתקנה 12 לתקנות.

לאחר עיון בבקשה ובתצהיר, וכן בכתב התביעה ובכתב ההגנה מצאתי, כי דין הבקשה לפטור מאגרה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

ראשית, שוכנעתי, כי המבקש הנו חסר יכולת כלכלית באופן המונע ממנו לשאת בתשלום האגרה. על פי תקנה 12 (ג)(3) לתקנות, הכרזה על היותו של חייב פושט רגל בשנתיים שקדמו לבקשה, מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה. אמנם, לא נטען כי המבקש הוכרז כפושט רגל, אך בשים לב לעובדה כי ניתן כנגדו צו כינוס נכסים ומתנהלים הליכי פש"ר, מצב דברים זה מצדיק לראותו כמי שאינו מסוגל לשאת בתשלום אגרת בית הדין. האמור נכון מכוח קל וחומר, כאשר המבקש הצהיר כי הוא מקבל קצבת הבטחת הכנסה, אשר על פי התקנות תשלומה מהווה גם הוא ראיה לכאורה לחוסר היכולת כאמור.

שנית, נחה דעתי שהמבקש גם עמד בנטל להוכיח, כי מדובר בתביעה המגלה עילה ומבלי שיהא באמור להביע דיעה לגבי סיכויי התביעה.