יצחק מאיר שילץ נ' שבלולים בע"מ ואח'

1.בפניי בקשה לפסילתי מלשבת בדין.

2.בבקשה טוען המבקש (הנתבע והתובע שכנגד) כי במסגרת החלטה מיום 26.3.17 בבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה מטעמו, התייחס בית הדין למספר סוגיות עובדתיות ולמעשה הכריע בהן וגילה דעתו אודותיהן, בהתעלם מטענות המבקש, ממסמכים כתובים שהגיש ובטרם התקיים דיון הוכחות.

התנהלות זו של בית הדין מקימה לטענת המבקש חשש ממשי ואוביקטיבי כי דעתו של בית הדין הנכבד ננעלה ביחס לסוגיות העובדתיות בתיק דנן וכי בית הדין מעדיף את גרסת המשיבים, ללא תימוכין וללא קיום דיון הוכחות .

3.לטענת המבקש החלטת בית הדין מיום 26.3.17 מצטרפת לאמירות והתנהלות בית הדין במסגרת הדיון שהתקיים ביום 24.11.16 אשר אף הן (ובפרט בהצטברות הדברים) מעלות חשש למשוא פנים ולכך שבית הדין גיבש עמדה ביחס למבקש עצמו עוד מתחילת ההליך.

4.כך במסגרת הדיון בבקשת צו המניעה , התבטא בית הדין באופן נחרץ, חריף וחד צדדי כלפי המבקש. בין היתר, נאמר למבקש ולא פעם אחת כי "אם רק 20% ממה שהמשיבים אומרים נכון, המבקש בבעיה קשה שבית הדין איננו יודע איך ייצא ממנה".

עוד נאמר על ידי בית הדין כי המבקש בבעיה "לא רק כספית" אלא בית הדין "לא בטוח שאין פה עניינים פליליים". הערות דומות נאמרו פעם חוזרת על ידי בית הדין והופנו למבקש.

5.המשיבים מתנגדים לבקשה. ביחס לאמירות המיוחסות לבית הדין טוענים המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי, ארבעה חודשים לאחר הדיון שהתקיים ביום 24.11.16 כאשר במשך הזמן שחלף לא באה כל מחאה או הסתייגות מצד המבקש לדברים ובפרט כשאף אחד מהצדדים לא דחה את המלצת בית הדין כי יפנו להליך של בוררות והצדדים אף ניהלו מגעים לשם כך.

דבריו של בית הדין נאמרו למבקש בחזקת עצה טובה, ולא היה בהם נקיטת עמדה או דעה של השופט לגבי ההליך.

6.המשיבים טוענים כי גם באשר להחלטת בית הדין שביסוד הבקשה, הרי שאין בה כל עילה לפסלות. במסגרת ההחלטה סקר בית הדין את טענות הצדדים, והכל לאור פסיקה מפורטת, לעניין השיקולים והאיזונים הנכונים לעניין של גילוי מסמכים.

בית הדין נתן החלטה מפורטת ומנומקת , תוך שהוא דן באיזונים הנדרשים למול זכויות צדדי ג'. לו היה למבקש חשש כי ההחלטה נגועה במשוא פנים, הרי שדרך המלך הייתה הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, תוך העברת הדיון בבקשה לגילוי מסמכים בפני מותב אחר "ניטרלי".