סע"ש 7099-10-13

בפניי בקשת התובע למתן פסיקתא ולהבהרת פסק הדין מיום 12.11.15 והסכמת הצדדים בדיון מיום 5.2.15.

לאחר חלוף המועד הגיבה הנתבעת לבקשה והתנגדה לה.

כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 5.2.15, בתחילת הדיון הצדדים הסכימו כי לגבי מרבית הרכיבים שנתבעו הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום הפרשים בסך 5,138 ש"ח, כאשר ההליכים ימשיכו להתנהל לגבי שלושת הרכיבים הנותרים [פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, גמול שעות נוספות] (פרוט' עמ' 3 ש' 13- 20). בסיומו של אותו דיון הוצע לצדדים שההכרעה ביחס לשלושת הרכיבים הנותרים תוכרע על דרך סעיף 79א עם תקרה של 40,000 ש"ח. לאחר הדיון הודיעו הצדדים כי הם מסכימים לפסיקה כאמור (כמפורט בהודעה) כפיצויי פיטורים ברוטו. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ביום 26.2.15.

בהסכמה נרשם כי סכום זה ייפסק "לסילוק כל תביעות התובע בגין תקופת העסקתו בנתבעת וסיומה". לטענת הנתבעת התובע הוא שביקש עיכוב ביצוע התשלום שנקבע ביום 5.2.15 והכללתו בתשלום הכולל שייפסק בפסק הדין על יסוד ס' 79א והדבר בא לידי ביטוי בהבהרה שנרשמה לעיל לפיה כל התביעות התובע יסולקו בפסק הדין הנ"ל.

לדידנו ברי כי יש לקרוא משפט זה לפיו פסק הדין יינתן "לסילוק כל תביעות התובע בגין תקופת העסקתו בנתבעת וסיומה", על רקע הדברים הברורים שנאמרו קודם לכן בפרוטוקול הדיון ומהם השתמע כי הצדדים כבר הסדירו ביניהם את מרבית הרכיבים למעט שלושה, וזאת כנגד תשלום של 5,138 ש"ח. מדובר בתשלום שכבר הוסכם כי הנתבעת תעבירו לתובע, ולא נאמר מפורשות בהסכמת הצדדים כי התשלום הנ"ל נכלל בתוך הסכום שייפסק בפסק הדין, ועל כן פשטם של דברים הוא כי אינו נכלל בו.

מובהר בזה אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע בהתאם להסכמת הצדדים בפניי בהליך זה את הסכום שנפסק בפסק הדין בסך 30,000 ש"ח וכן את הסכום עליו הסכימו קודם לכן בדיון בסך 5,138 ש"ח.

אם לא תעשה כן במועד יהא התובע רשאי לפנות ללשכת ההוצאה לפועל באמצעים המקובלים.