סע"ש 64583-12-14

בקשת התובע לתיקון כתב התביעה. לאחר עיון בבקשה ובתשובת [ובתגובת התובע], אני קובע כך:

1.דין הבקשה להתקבל. מצויים אנו בשלביו המקדמיים של ההליך, ומן הראוי כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים תהא פרושה בפני בית הדין. קבלת הבקשה דנן – תוך שתינתן לנתבעת אפשרות להגיש כתב הגנה מתוקן – תאפשר זאת. זהו הטעם העיקרי בגינו יש לקבל את הבקשה.

2.לא מצאתי כי יש בטענות הנתבעת כדי למנוע את קבלת הבקשה ולמנוע מהצדדים להציג בפני בית הדין את המחלוקת האמיתית ביניהם. כך, למשל, נכון הדבר כי התובע לא צרף תצהיר לבקשתו. אלא שבנסיבות דנן אינני סבור כי יש בכך כדי להביא לדחית הבקשה. זאת מאחר ונראה שהמניע שהביא את התובע להגיש את הבקשה דנן היה כתב ההגנה שהגישה הנתבעת, ורצונו של התובע להגיש כתב תשובה. התובע ציין זאת מפורשות בדיון המוקדם (עמוד 1, שורות 20-23) ובעקבות זאת מחק את בקשתו להגיש כתב תשובה. כך, למשל, טענת הנתבעת כי התיקונים המבוקשים אינם תורמים להעמדת הפלוגתא האמיתית – אין בה כדי להביא לדחית הבקשה. לתובע שמור החופש לנסח את כתבי הטענות שלו כפי שהוא מוצא לנכון, ואין מקום כי בשלב זה יקבע בית הדין, עבור התובע, כיצד לנסחם. על כן, גם אם – כטענת הנתבעת – התובע מבקש להוסיף טענות שהן "טענות אווירה" (סעיף 26 לתשובה) – יש להתיר זאת, הכל בכפוף לכך שלנתבעת יתאפשר להגיש כתב הגנה מתוקן ולכך שבית הדין יכריע בשאלת ההוצאות של התיקון. כך, למשל, גם אם התיקון המבוקש על ידי התובע מקורו ברצונו להשיב לכתב ההגנה, אין לומר כי זכויותיה הדיוניות של הנתבעת נפגעות. לנתבעת יתאפשר להגיש כתב הגנה מתוקן, ובכך תישמר לה זכות הטיעון (בכל הנוגע לכתבי הטענות) בפני בית הדין. יש לזכור כי בסופו של יום – המטרה העיקרית היא כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים תהא פרושה בפני בית הדין.

3.משקיבלתי את הבקשה, רשאית הנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן עד עד יום 15.4.16.

4.התובע ישא בהוצאות הבקשה בסך כולל של 800 ש"ח אשר ישולמו לידי הנתבעת תוך 30 ימים מעת שתומצא לתובע החלטה זו.

5.אין שינוי בהוראות ההחלטה מיום 12.10.15. תצהיר עדות ראשית מטעם התובע יוגש עד יום 15.5.16, וזאת לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן ולאחר השלמת הליך הגילוי והעיון במסמכים.

התיק יובא לעיוני ביום 20.5.16 לשם מעקב אחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשע"ו, (02 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.