סע"ש 63526-12-14 המון שמח, בע"מ ואח' נ' WOL BINYAM

בפני בקשה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשות (להלן – הבקשה). המשיב מתנגד לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת המבקשות, המשיב הנו אזרח זר מארתיריאה, אשר הביע רצונו לצאת את ישראל ואף נרכש עבורו כרטיס טיסה על ידי רשות ההגירה. משכך, ככל שתידחה התביעה והמשיב יחויב בהוצאות לא תהא אפשרות לגבות הוצאות אלה כאשר המשיב מתגורר בחו"ל. בנוסף, אין בידי המשיב נכסים בישראל. מדובר בתביעה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי הואיל ולטענת המבקשות אין מדובר ביחסי עובד – מעסיק אלא יחסי קבלן עצמאי וצרכן. כמו כן, מדובר בתביעה בסכום משמעותי שהוגשה ללא ראיות מהימנות ולכן יש להשית על המשיב ערובה משמעותית בשיעור של 20,000 ₪ לפחות.

המשיב טען בתגובה, כי לא מתקיימים התנאים לחיוב בערובה, שכן השיקול העיקרי הנו סיכויי התביעה. די בעובדה שהמשיב צירף תלושי שכר בהיותם ראשית ראייה, כאשר עסקינן בתביעה למימוש זכויות סוציאליות. עצם היות המשיב תושב זר אינו טעם לחייב בהפקדת ערובה. הכלל בבית הדין לעבודה הנו שלא לחייב בהפקדת ערובה, חיוב המהווה הכבדה על מימוש זכויות.

בתשובה טענו המבקשות, כי מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לחיוב בהפקדת ערובה. ראשית, הפקדת הערובה תכליתה מניעת תביעות סרק, והתביעה דנן הנה בבחינת תביעה כזאת. מעדותו המוקדמת של המשיב עולה, כי המשיב שימש קבלן עבודה. שנית, למבקשות נגרם נזק רב כתוצאה מהגשת התביעה. שלישית, המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר. בהקשר זה מפנות המבקשות לכך שהמשיב לא אותר על ידי באת כוחו ומסיבה זו בוטל דיון ראשון שנקבע לשמיעת עדותו המוקדמת. כך גם לטענתן, המשיב לא התייצב לדיון בתיק אחר בעניינו, דבר המלמד על היותו תובע סדרתי העושה שימוש לרעה בהליך המשפטי.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .

עת מובאת בפני בית הדין בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה על בית הדין ליתן משקל לעובדה, כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכלל הוא שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06, להלן – עניין חנה לביא).