סע"ש 62002-10-13

הנתבעת מנהלת בית דיור מוגן לאוכלוסייה חרדית בירושלים הידוע כ"בית טובי העיר".

התובעת, גב' כרמית ביטון, הועסקה על ידי הנתבעת במשרה חלקית בימי שישי ושבת כמלצרית מיום 2.1.09 עד ליום 13.6.13, מועד בו פוטרה ללא מתן הודעה מוקדמת על פי מכתב פיטורים מאותו יום. בנוסף הועסקה התובעת בכביסת מפיות בימי חול בערבים בהתאם לסידורי עבודה.

לאחר פיטוריה הגישה התובעת תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע וכן פיצוי בשל פיטורים הנגועים בהפליה פסולה, הפרשי פנסיה, פדיון חופשה, דמי מחלה, פיצוי בגין הפלייה, פיצוי בגין פגיעה בזכות לעבוד ולהתפרנס וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

עובדות שאינן במחלוקת

אמה של התובעת, גב' מרים ביטון, עבדה בנתבעת כחמש עשרה שנים, עד למועד פיטוריה בחודש 4/13. תפקידה של אם התובעת היה מנהלת מטבח וחדר אוכל, קניינית ומנהלת אירועים.

התובעת התקבלה לעבודה בהמלצתה של אמה וכמלצרית בחדר האוכל הייתה כפופה בעבודתה לאמה.

ביום 27.5.13 פנתה התובעת בכתב למנכ"ל הנתבעת במכתב בו הלינה על כך שלא שובצה למשמרות מיום 19.5.13. במכתבה גוללה פניות קודמות שעשתה לעוזר המנכ"ל (שהוא בנו של המנכ"ל), למנהל חדר האוכל ולסמנכ"ל. התובעת ביקשה להחזיר אותה לסידור העבודה ולהמשיך להעסיקה ולנהוג כלפיה על פי חוקי העבודה.

התובעת שובצה למשמרת שבת ב-31.5.13 ו-1.6.13 ב"קופי שופ", שמצוי בהמשך האוכל לחדר ומרוחק יותר מהמטבח, ונעשה בו שימוש כאשר תפוסת חדר האוכל מלאה. אין חולק על כך שהתובעת עזבה את העבודה באמצע המשמרת.

התובעת לא עבדה בפועל לאחר 1.6.13. ביום 10.6.13 המציאה התובעת אישור מחלה על פיו אין היא מסוגלת לעבוד מ-5.6.13 עד 16.6.13.