סע"ש 6162-11-16

1.זוהי החלטה בבקשת המבקש (הנתבע בתיק העיקרי), להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש באם תידחה התביעה העיקרית נגדו.

2.התביעה, הוגשה על סך של כ-63 אלף ₪ בגין פיצויי פיטורים ורכיבים נוספים מכוח משפט העבודה המגן. לתביעה צירף המשיב דו"ח ריכוז נתונים המפרט את התשלומים ששילם המבקש לשירות התעסוקה בגין המשיב.

3.עיקר טענות המבקש (הנתבעת):

א.המשיב הינו תושב הרשות הפלסטינית ואף לא ציין את כתובתו בכתב התביעה. נוכח היותו של המשיב תושב הרשות לא יהיה באפשרות המבקש להיפרע ממנו את ההוצאות, ככל שהתביעה תידחה.

ג.סיכויי התביעה קלושים. לפיכך, ולאור הימשכות ההליכים אשר יגרמו למבקש הוצאות ניכרות מבוקש להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקש.

4.עיקר נימוקי התנגדות המשיב (התובע):

א.מדובר בבקשת סרק שאין לה כל בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. מטרתה של הבקשה היא להקשות ולחסום דרכו של המשיב לערכאות.

ב.המשיב אינו יכול לתבוע את המבקש בפורום אחר אלא אך בפורום זה, ואין די בהיותו תושב הרשות על מנת לחייבו בהפקדת ערובה.

ג.המבקש לא הוכיח כי סיכויי תביעתו של המשיב קלושים, ולהיפך – סיכויי התביעה טובים.

5.דיון:

א.כפי שיפורט להלן, אין מקום בעניין שלפנינו לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות. כפי שיפורט ויובהר להלן.

ב.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, שאומצה בבתי הדין לעבודה קובעת לעניין הפקדת ערובה כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

ב.בהתאם לפסיקה, בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של המבקש שלא להיגרר להליכי סרק תוך חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו תוך פסיקת הוצאות לטובתו.

ג.משבקשה זו הוגשה עוד בחודש 4/2016 ההלכה שנפסקה בעניין פתחי אבו נאסר (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר -SAINT PETER IN GALLICANTU, (6.07.2003)), היא ההלכה המנחה לענייננו, קובעת כי השיקול העיקרי לחיוב בהפקדת ערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, כאשר השיקול המשני בחשיבותו הוא יכולת גביית הוצאות מהתובע, תוך שנלקח בחשבון ייחודו של משפט העבודה.

ד.בעניין פתחי אבו נאסר לעיל נפסק בין היתר לעניין חיוב תובע בהפקדת ערובה: "יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין" (ההדגשה אינה במקור -י.ש).

ה.על פי התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968, הרשות הפלסטינית אינה נמנית עם המדינות החתומות על אמנת האג. על כן יש לבחון את שלושת התנאים הנותרים כפי שנקבע בעניין פתחי אבו נאסר, כאמור.