במברגר - רוזנהיים בע"מ ואח' נ' רוזנוקס

בפנינו תביעה ותביעה שכנגד אשר במסגרתן נדרש בית הדין להכריע, בין היתר, בשאלה האם מי מהצדדים הפר את הסכם הפרישה שנערך ביניהם עובר לסיום עבודתו של הנתבע והתובע שכנגד ומה הם הסעדים הנגזרים מהפרה זו, ככל שהייתה.

רקע עובדתי

1. התובעת 1 הוקמה בשנת 1969 על ידי הילה במברגר ז"ל ואלחנן רוזנהיים המכהן כמנכ"ל התובעת 1. עיקר עיסוקה של התובעת 1 הינו בייצוג משקיעים בהשקעות נדל"ן בעולם.

    

2. התובעות 2 ו-3 הינן חברות המצויות בשליטתה של התובעת 1.

    

3. הנתבע והתובע שכנגד (להלן – ארז) עבד בתובעת 1 (להלן – החברה) משך תקופה של כ-11 שנים. תחילה כאיש מכירות ובשנים האחרונות לעבודתו היה מנהל IT ואחראי לפיתוח תכנה אשר נועדה לארגן מחדש את מסד הנתונים של החברה ולשפר את מערכת הדיווח למשקיעים.

    

4. אין חולק כי ביום 14.4.03 חתם ארז על מסמך שכותרתו "כתב התחייבות עובד לשמירות סודיות", שבמסגרתו הוא התחייב, בין היתר, לשמור בסודיות מוחלטת, לא לגלות ולא להעביר מידע או כל חומר השייך לחברה. במסמך זה אף נכללה הוראה המתייחסת לתקופה שלאחר סיום עבודתו בחברה, אשר בו נכתב כך:

    

   "לאחר סיום עבודתי אצל המעסיק, מכל סיבה שהיא, לא להשאיר ברשותי כל מסמך ו/או חומר כולל על מדיה מגנטית או אלקטרונית שנמסרו לי או הגיעו לרשותי בעקבות ו/או כתוצאה מעבודתי אצל המעסיק ולהחזיר מיד, כל מסמך, מכשיר, חפץ או חומר כאמור עם סיום עבודתי אצל המעסיק ו/או להשמיד בתיאום מראש עם המעסיק כל מידע שנאסף ו/או נשאר ברשותי ושלא הועבר לרשות המעסיק" (ר' סעיף 3 לכתב ההתחייבות).

    

   יצוין כי החברה הסבירה בכתב התביעה כי היא רואה בשמירת הסודיות "ערך עליון" ולכן, נוקטת במדיניות ברורה לשמירת מידע העומד בבסיס פעילותה העסקית במטרה להגן על סודותיה העסקיים. דבר שקיבל חשיבות מיוחדת בעניינו של ארז לאור המעמד הבכיר שלו בחברה.