סע"ש 59956-10-15

1. משמונה לנתבעת 1 מפרק, יעוכבו ההליכים כנגד הנתבעת 1.

2. אשר לבקשות לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעים 3-6:

הלכה היא, כי מחיקת התביעה בלא לדון בה לגופה אינה דרך המלך. הדברים יפים בבחינת קל וחומר בבתי הדין לעבודה המעדיפים הכרעה בתובענה לגופו של עניין על פני סילוק התובענה בטרם זו התבררה לגופה (דב"ע נא/ 195-3 תובענה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל) פד"ע כ"ג, 274.

עוד נפסק, כי מחיקה על הסף תעשה ביד קמוצה ובמשורה (דב"ע מז/15-3 – אפנר יצחק – מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי כרך כ(2), 242). בתיק דנן, משעילת התביעה כנגד הנתבעים 3-6 פורטה בכתב התביעה (ס' 5 לכתב התביעה) ולטענת התובע יש להורות על הרמת מסך, תוך חיוב הנתבעים 3-6 (בעלי המניות) באופן אישי, אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף. מדובר בטענות הדורשות בירור עובדתי אשר יתבררו כפלוגתא במסגרת דיון ההוכחות שיתקיים בתיק.

3. טענות הנתבעים 1 , 3 , 4, ו-6 בדבר העדר יריבות עם התובע:

לטענת הנתבעים קיימת היעדר יריבות בין התובע לבין הנתבעת 1. זאת, מאחר שהנתבעת 1 נרכשה על ידי הנתבעת 2 והתובע המשיך לעבוד בנתבעת 2. לפיכך, ככל שישנה חבות כלשהי כלפיו בקשר לזכויות הנטענות עם סיום העסקתו או גמר החשבון בעניינו, הרי שהאחריות המלאה מוטלת על מעסיקתו האחרונה, הנתבעת 2. גם זו טענה הדורשת בירור עובדתי אשר תתברר במסגרת הליך ההוכחות שיתקיים בתיק.

4. אשר לטענת הנתבעים לסילוק על הסף מחמת התיישנות של התביעות לפדיון חופשה שנתית ופדיון דמי הבראה:

על פי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 "תקופת ההתיישנות לכתב תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים".

התובע סיים העסקתו בחודש אפריל 2015 ותביעתו הוגשה ביום 28.10.15, לפיכך תביעתו בענין זה לא התיישנה.

כך גם באשר לתביעה לדמי הבראה. על פי פסק הדין בענין ע"ע (ארצי) 182-10 סטויאן סטויאנוב נ' סולל בונה, מאחר והתביעה לפדיון דמי הבראה הוגשה לפני חלוף 7 שנים ממועד שנולדה הזכות לפדיון, התביעה לא התיישנה.

זכאות התובע לפדיון חופשה והבראה ומספר ימי החופשה וההבראה להם זכאי התובע, הן שאלות עובדתית אשר יתבררו במסגרת הליך ההוכחות שיתקיים בתיק.