סע"ש 59791-10-15

התיק הובא לעיוני כעת ועולה כי לא הוגשה תגובת התובע לבקשה למחיקת התביעה ולחיובו בהוצאות משפט, חרף ארכה נוספת שניתנה להגשת התגובה.

בהחלטה שניתנה במעמד הדיון ביום 19/11/15 בו נשמעה עדותו המוקדמת של התובע נקבע, כי על התובע להגיש בתוך 30 יום אישור המלמד על מועד יציאתו את ישראל וככל שלא יוגש, ישקול בית הדין להורות על מחיקת התביעה או לחייב את התובע בהוצאות לרבות הוצאות לטובת אוצר המדינה.

משחלף המועד להגשת אישור הגישו הנתבעות בקשה למחיקת התביעה וחיוב התובע בהוצאות. על פי החלטה מיום 3/1/16 נדרש התובע להגיש תגובה עד יום 14/1/16.

משלא הוגשה תגובה ניתנה ביום 28/1/16 החלטה לפנים משורת הדין לפיה ככל שלא תוגש תגובה עד יום 8/2/16 תינתן החלטה על יסוד הבקשה בלבד.

משלא הוגשה תגובה מצאתי לנכון להורות כך -

בשלב זה איני מוצאת לנכון להורות על מחיקת התביעה.

עם זאת, משלא הומצא אישור המעיד על כך שהתובע יצא את ישראל במועד הנטען בבקשה לשמיעת העדות המוקדמת - מה שמלמד שאין הוכחה לכך שהייתה הצדקה אמתית לשמיעת העדות המוקדמת, ובשים לב לכך שהנתבעת נדרשה להיערך לחקירה נגדית בסד זמנים דחוק בתביעה שהועמדה על סך של כ-131,000 ₪ מצאתי לנכון לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 4,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהמועד בו תומצא ההחלטה לתובע.

בקביעת שיעור ההוצאות נתתי דעתי הן לעובדות שציינתי לעיל והן לעובדה כי התובע לא טרח להגיב לשתי החלטות בעניין. התנהלות זו אינו ראויה. מצופה כי מי שבית הדין נעתר לבקשה לשמוע את עדותו מיד יציג את המסמכים המלמדים על כך שהייתה אמנם הצדקה לשמיעת העדות תוך חריגה מסדרי הדין הרגילים. כך קל חומר לאחר הגשת בקשה בעניין ומתן שתי החלטות. התובע אף לא טרח להודיע כי המסמכים אינם ברשותו ומדוע. ממחדל התובע נלמד שלא קיימים מסמכים כאמור, ומכאן אין לי אלא להסיק, כי לא היה צורך בשמיעת העדות מיד.

ידוע, כי בית הדין מחויב לעשות כל מאמץ על מנת שלא לנעול שעריו בפני העובדים, העובדים קשי היום בפרט, ובכלל זה גם העובדים הזרים, שבפניהם מכשולים רבים נוספים. כחלק מגישה זו, ייטה לרוב בית הדין לקבל בקשות לשמיעת עדות מוקדמת ולאפשר לתובעים, העובדים הזרים, את יומם בבית הדין, גם כאשר יש בדבר משום פגיעה מסוימת בצד שכנגד, עליה עמדתי בהחלטתי מיום 30/10/15.

עם זאת, יש להקפיד ולעמוד על המשמר לבל תנוצל גישה מקלה זו לרעה ושלא למטרה לשמה נועדה. כל אימת שיש חשש שכך נעשה, יש הצדקה לחייב את התובע בהוצאות משמעותיות, אשר ישקפו בין היתר גם את מורת הרוח מהתנהלותו.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ו, (20 יוני 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.