סע"ש 58288-06-15

1.פסק דין זה עניינו בתביעה שהגיש מר מחמד אבו-כף (להלן:"התובע") המתייחסת לתקופת עבודתו אצל מעבידתו לשעבר חברת אלדרו השקעות 2007 בע"מ (להלן: "הנתבעת") וסיומה. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת; בהחזר של ניכויי שכר ובגמול בגין העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית; בתשלום זכויות נלוות – פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, תשלום בעד ימי חג, החזר הוצאות נסיעה, ביגוד ושי לחג; ולבסוף בפיצוי הקבוע בחוק בשל אי המצאת תלושי שכר. סה"כ ביקש התובע לחייב את הנתבעת בעילות התביעה השונות לשלם לו סכום של 89,306 ₪.

2.התובע, המתגורר באום בטין (ישוב לא מוכר, בצמוד לצומת שוקת), עבד בנתבעת מחודש יולי 2010 ועד לתחילת אוגוסט 2014.

3. הנתבעת הינה חברה בע"מ, זכיין של רשת "קפה קפה" המפעילה בית קפה במתחם פלזה וואן בבאר שבע.

4.בחודש יוני 2015 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה. מטעמי יעילות, אין בדעתי לפרט בשלב זה של פסק הדין את טענות התובע בעילות התביעה השונות ואת תשובת הנתבעת לטענות אלה. בהתאם, אפנה להלן לדיון בתביעת התובע בעילות השונות, בחלוקה הבאה: אפתח בתביעת התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, משם אמשיך לתביעת השכר הכוללת טענה לניכוי שלא כדין של סכום בסך של 3,000 ₪ משכרו האחרון של התובע ולתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית; בהמשך אבחן את התביעה לזכויות נלוות המורכבת מהתביעה לתשלום פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, תשלום עבור ביגוד ושי לחג ובסוף אדרש לתביעת התובע לתשלום פיצוי הקבוע בחוק בטענה לאי המצאת תלושי שכר.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת:

5.במסגרת התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בסך של 9,639 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 4,000 ₪.

6.על פי כתב התביעה הסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בנסיבות המפורטות בכתב התביעה כמצוטט להלן:

"להלן השתלשלות אירועי פיטוריו של התובע מפיו של התובע וכפי שנרשמו ע"י החתום מטה: עבדתי אצל הנתבעת תקופה של בערך 4 שנים, כאשר בשלוש השנים הראשונות עבדתי לילה משעה 16:00 ועד שעה אחת בלילה ועבדתי גם שישי ו/או שבת, תקופה זו עבדתי 6 ימים בשבוע. הנתבעת שילמה לי רק לפי שעות רגילות, לא שולם לי גם לא הבראה, לא חופש שנתי, לא שעות נוספות, הוצאות הנסיעות ששולמו לי לא היו מספיקים לי. בלילה הייתי צריך לקחת מונית כדי להגיע הביתה. אח"כ עבדתי שנה רביעית משעה 7:00 בבוקר ועד 16:00 ולפעמים יותר, עבדתי 5 ימים בשבוע בתקופה זו, אלא שבתקופת עבודתי האחרונה, בעלי השליטה בנתבעת, המנהל הישיר שלי, התחיל לתת לי לעבוד ביום וגם בלילה, היה למשל נותן לי לעבוד לילה, משעה 16:00 בערב עד 1:00 לפנות בוקר ומבקש ממני לחזור לעבוד בשעה 7:00 בבקור למחרת, הודעתי לו שאני לא מסוגל לעבוד כך, היות ולוקח לי המון זמן להגיע הביתה ממשמרת לילה, לוקח לי שעות למצוא הסעה ו/או להגיע הביתה, אך הוא הדויע לי שזה מה שיש, וכשהיה חלש בעבודה הוא היה באמצע המשמרת שולח אותי הביתה וזה העליב אותי, היחס כלפי היה יחס של זלזול ולא מעוניין בי להמשיך לעבוד, היה בתקופה האחרונה להעסקתי לא אומר לי שלום. לא סופקו לי חלק מתלושי השכר ושביקשתי אותם, חד משמעית הוא סרב ליתן לי אותם, ואז קמתי והלכתי, סכום של 3,000 ₪ ממשכורתי האחרונה שמגיעה לי לא שולם לי ע"י הנתבעת".

7.כפי שעולה מהציטוט בכתב התביעה, אין בפניי טענה לפיה סיום העסקתו של התובע בשירות הנתבעת הוא תוצאה ממהלך שיזמה הנתבעת לניתוק קשרי עובד מעסיק בין הצדדים – דהיינו בפיטורים. כך גם מהאמור בכתב התביעה וגם מעדות התובע בפני עולה, כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובע אשר נשאל והשיב: