סע"ש 58088-07-15

1.לאחר שמוצו בהסכמה חלק ניכר מרכיבי התביעה נשוא תובענה זו, נותרו במחלוקת, רכיבי התביעה שלהלן:

א.פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 36,000 ₪.

ב.תשלום שי לחג בסך 2,331 ₪.

ג.הפרשי הפרשות לקרן השתלמות בסך 7,365 ₪.

ד.הפרשי הפרשות לקרן פנסיה בסך 4,261 ₪.

2.במהלך הדיון המוקדם מיום 8/12/16, הסמיכוני הצדדים לפסוק לפשרה ביניהם לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בדן יחיד, ברכיבים ב'-ד' לעיל, וזאת בין סכום התביעה לבין 0 (אפס), וללא נימוקים.

עוד הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תגיש תחשיבים מטעמה לגבי התביעה לקרן השתלמות והפרשי פנסיה, עם זכות תגובה לתובעת.

לציין כי בכל הנוגע לרכיב הלנת פיצויי פיטורים, הוסכם בין הצדדים כי רכיב זה יידון בהמשך בפני מותב.

3.בהתאם למוסכם בין הצדדים, הגישה הנתבעת את חישוביה ברכיבים עליהם הוסכם ולאחר מכן הוגשה תגובת התובעת לחישובים וחישוביה שלה.

לציין כי במסגרת חישוביה הודתה הנתבעת בזכאותה של התובעת להפרשי הפרשות לפנסיה בסך 4,261 ₪, כפי הנתבע על ידי התובעת.

4.מעצם מהותו, כל הסכם פשרה יש בו משום "קנית סיכון" או "קנית דין" תוך ויתורים הדדיים [ראה: דב"ע נז/193-3 יששכר כהן - אלי לוגסי, עבודה ארצי כרך לא[2],113], והוא הדין בפסיקת בית הדין לפשרה, שהיא איננה פסיקה לדין.

על השיקולים שינחו את בית הדין בפסיקתו לפשרה נפסק:

"לאור משמעותו של המונח "פשרה" בין צדדים לסכסוך, הרי ש"פסיקה לפשרה" היא פסיקה בסכסוך, מטרתה להשיג את ה"פשרה", דהיינו - מיצוע הדין ו"ויתורים" מסויימים של שני הצדדים על מקצת מזכויותיהם...

'פסיקה לפשרה', על-פי מטרתה כאמור לעיל, חייבת, אפוא, להיות, בין השאר, סבירה, הוגנת, בלתי שרירותית, מתקבלת על הדעת ותוך שהיא מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין ואת האיזון בין הציפיות של בעלי הדין כאשר הביעו נכונותם והסכמתם לפסיקה לפשרה על ידי בית הדין."