סע"ש 57847-02-14.18 דצמבר 2014

1.בהסכמת הצדדים – הריני מורה על ביטולו של פסק דין שניתן כנגד הנתבע (בהעדר הגנה) ביום 17.7.2014.

2.בנוגע לשאלת ההוצאות: ההלכה הפסוקה לעניין בקשה לביטול פסק דין היא הרצון לאפשר לבעל הדין את יומו בבית הדין מחד גיסא, תוך פסיקת הוצאות לפיצויי הצד שכנגד בגין מחדליו של המבקש את ביטול פסק הדין או ההחלטה, מאידך גיסא (דב"ע 53/98-9 רבינאן נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ואח', תק-אר95(2)122; דב"ע 122/98-9 אלון שירותי דלק תפעול וניהול (1993) בע"מ נ' עבד אלראף מואסי, תק-אר 98(3)345).ו

3.במקרה דנן, התובע טוען שכתב התביעה נמסר לנתבע במסירה אישית ביום 29.5.2014 (התובע צירף לתיק ביה"ד את תצהיר המוסר); מנגד טוען הנתבע שכתב התביעה נמסר לידיו ביום 22.6.2014, כך שבמועד מתן פסק הדין טרם חלף המועד החוקי להגשת כתב הגנה.

4.לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים אני סבור שיש ליתן משקל ראייתי גדול יותר לתצהיר המוסר שצורף לתיק ולפיו הוא ביצע מסירה אישית של כתב התביעה לידי הנתבע כבר ביום 29.5.2014, שאם לא כן ירוקן מתוכן הליך ביצוע מסירות אישיות המבוצעות חדשות לבקרים ע"י שליחים (כאשר כל מה שהצד שכנגד יצטרך לטעון זה "קיבלתי את כתב הטענות במועד מאוחר יותר").

5.בסיכומו של דבר, אני מייחס לתצהיר המוסר משקל ראייתי רב יותר מאשר לטענת הנתבע לפיה מועד המסירה בוצע בתאריך אחר ובנסיבות אלה, שעה שהנתבע לא פעל להגשת כתב הגנה במועד (וכפועל יוצא מכך ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה) יש מקום לחייבו בהוצאות משפט בגין "המחדל".

סוף דבר:

6.(א)פסק הדין שניתן כנגד הנתבע ביום 17.7.2014 - יבוטל.

המזכירות תסרוק את כתב ההגנה (שצורף לבקשה לביטול פסק הדין מיום 5.10.2014) בתיקיית "כתבי טענות".