סע"ש 57469-05-13

מר שלמה הרשקוביץ ז"ל (להלן גם: "המנוח" או "מר הרשקוביץ" או "העובד"), עבד אצל הנתבעת כ- 9 שנים ועד שפוטר במרץ של שנת 2012; ומכאן תביעתו שהוגשה לבית הדין.

מר הרשקוביץ – יש לציין – עבד באותו מקום עבודה כבר משנת 1992; ואולם בשנת 2003 היו "חילופי מעבידים" באותו מקום עבודה; והנתבעת הנוכחית (להלן גם: "המעסיק" או "החברה") באה בנעליו של תאגיד אחר (להלן גם: "המעסיק הראשון").

למרבה הצער, הסתלק המנוח לבית עולמו עוד טרם שהסתיים ההליך השיפוטי בביה"ד; ויורשיו (להלן גם: "התובעים" או "היורשים"), באו בנעליו לעניין התביעה הנוכחית.

היורשים טוענים ותובעים בהליך זה "הפרשי פיצויי פיטורים". לדברי התובעים נותרה החברה חייבת למנוח סך של 44,518 ₪ בקשר לכך (עמ' 10 לפרוטוקול). עוד נטען כי המעסיק היה צריך להימנע מביצוע הפיטורים, ובמקום זאת לדאוג למנוח לתעסוקה המתאימה למצבו הבריאותי. משלא עשה כן – כך לפי טענת היורשים – יש לזכותם בפיצוי כספי.

לפי התובעים גם שימוע כדין לא נעשה למנוח עובר לפיטוריו. התובעים חותמים את בקשתם בתביעתם הנוכחית בתביעות ל"פדיון חופשה" ו"יתרת דמי הבראה", זכויות ממוניות שהיו מגיעות למנוח עם פרישתו מעבודתו; ולא נתקבלו אצלו במלואן.

נדון ונכריע בכל אחת מתביעות התובעים; ולאו דווקא על פי הסדר שהוצגו בכתב התביעה.

פיצוי על "פיטורים שלא כדין":

כאשר מעביד מפעיל את הכוח שבידו לפטר עובד, עליו לעשות כן בתום לב ומתוך שיקולים רלוונטיים (דב"ע נב/4-4 ארגון מורי ביה"ס העל יסודיים נ. מועצה אזורית מנשה, סע' 3 ג' לפס"ד מיום 28.1.92).

אין חולק, כי במקרה דנן לקה המנוח למרבה הצער – תקופה ארוכה קודם לפיטוריו – בנכות של 92%. מהעדים שהעידו – וגם היורשים לא שללו זאת – ניתן ללמוד בברור כי חלה ירידה תפקודית משמעותית בעבודת העובד, והמעסיק ניסה למצוא פתרון למצוקתו. העדים גם מספרים על הצעות לתפקידים אחרים, הצעות שלא צלחו. אנו מודעים לכך כי מטבע הדברים, למרבה הצער המנוח אינו יכול להעיד ולשלול את דברי העדים מטעם המעסיק; ואולם ההתרשמות הכללית היא כי אכן המעסיק התנהג כמצוות הפסיקה תוך "הקפדה על שקיפות ונתוני אמת" (ע"ע 277/09 יצחק רוזנברג נ. מד"י, סע' 22 לפס"ד מיום 3.5.10).

קיימים נימוקים ממשיים לפיטורים. המנוח הבין אותם והיה מודע להם, וגם היה ברשותו זמן ממושך (כמעט שנה) להתגונן בפניהם. יש לזכור, כי בסופו של יום, קנה המידה לבחינת תקפותם של פיטורים יהיה שונה בבחינתם אצל גוף פרטי, לעומת בחינתם בגוף ציבורי או "דו-מהותי" (ע"ע 375/99 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא בע"מ נ. עבד אלחמיד ג'אבר, עמ' 14 לפס"ד מיום 13.7.00).