סע"ש 56661-05-16

התובע (להלן גם: "המבקש" או "העובד"), מועסק במשרה חלקית כעובד הוראה בבית הספר תלמוד תורה לבנים "אור מלכה" של רשת חב"ד (להלן גם: "בית הספר").

לא מדובר בעובד קבוע של הנתבעת (להלן גם: "המשיבה" או "משרד החינוך"); ואולם מדובר בעובד שיש לו זכויות רבות בבית הספר, בהיותו - בצוותא עם רעייתו - ממקימיו של המוסד החינוכי.

לימים מונתה רעייתו של העובד למנהלת בית הספר (להלן גם: "בת הזוג" או "המנהלת"). או אז, החלו הרהורים בקשר לשאלת עבודתו המשותפת של העובד בכפיפות לבת הזוג.

ב- 22.2.16 החליט מנהל המחוז במשרד החינוך, על הפסקת עבודת התובע בבית הספר, לאחר שתסתיים שנת הלימודים תשע"ו, כלומר, בימים אלו ממש.

התובע ניסה להעביר את רוע הגזירה במשך מספר חודשים, ומשכשל לשכנע את המשיבה בנחיצותו בבית הספר, הגיש ביום 26.5.16 את בקשתו הנוכחית לביה"ד. בבקשתו הוא עותר ל"צו מניעה זמני", המונע את הפסקת עבודתו בבית הספר, עד לסיום ההליך בתובענה העיקרית שהגיש.

אכן, התובע השתהה במשהו בהגשת עתירתו הנוכחית לביה"ד; ואם היה מגישה קודם יתכן וכבר היינו בעיצומו של הדיון העיקרי. על "שיהוי" כגורם המפריע למתן צו זמני, כבר נפסק בביה"ד הארצי (דב"ע נא/3-69 יגאל אנושי נ. עיריית חולון, סע' 21 לפס"ד מיום 3.1.91).

עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך, שמדובר בעובד עתיר זכויות בבית הספר, המועסק בו כ- 20 שנים, והוא ממקימיו. ניתוקו כעת מעבודת החינוך, עלולה להביא לניתוקו בכלל מהמקצוע אותו למד ולו הוא מורגל.

"מאזן הנוחות" הוא השיקול העיקרי, בשאלה אם ייענה בית הדין למשאלת תובע ליתן צו המונע את הפסקת עבודתו, ולו באופן זמני (דב"ע נג/3-105 אורן ושות' נ. דמתי נאור, סע' 4 לפס"ד מיום 18.1.13).

אין לנו ספק, כי אכן עלול להיווצר מצב של "ניגוד עניינים" בעבודת בית הספר, שעה שהתובע כפוף למרותה של בת זוגו. לפיכך, על פני הדברים, החלטת המשיבה היא החלטה ראויה. ואולם, יתכן וניתן היה להכריע בגורלו של התובע ברגישות רבה יותר, תוך מתן ארכה ארוכה יותר, שבה ינסה הוא להשתלב במקצועו במוסד הוראה אחר.