סע"ש 56507-11-15 אנאל פיטוסי נ' שלמה דהן

בפני בקשת הנתבע לגילוי ספציפי של הקלטה ותמליל הקלטה המצויים בידי התובעת או לחילופין- איסור על שימוש בהם כראיה. התובעת, בתגובתה לבקשה, ביקשה להתיר לה לדחות את מועד גילוי ההקלטה ותימלולה עד לאחר הגשת תצהירי הנתבע, תוך שהיא נסמכת בעיקר על הלכת בית המשפט העליון בעניין סוויסה (רע"א 4249/98 סויסה- הכשרת הישוב פד"י נה 1 515)

2.לטענת התובעת, האמור בהקלטה חושף שקרים המופיעים בגרסת ההגנה מטעם הנתבע ואשר על כן חשיפת האמור באותה הקלטה ראוי שתעשה רק לאחר שתיחשף בתצהירים המסכת העובדתית אליבא דהנתבע, ובכך תושג המטרה של חקר האמת. התובעת, כאמור, מפנה לפסיקה בעניין סוויסה וכן למספר פסקי דין שקדמו לו.

3.הנתבע, מנגד, טוען לחלותו של הכלל שנקבע בעניין עזבון חורשידי [ת.א. 30154/94, עזבון המנוחה מרים חורשידי ז"ל ואח' - נגד -בית אבות גאולה בע"מ ואח'; פורסם בנבו], ולפיו "נקודת המוצא היא כי מסמך שצד מתכוון לעשות בו שמוש עתידי - הוא מסמך חייב עיון... במקרה זה מדובר בחלופי דברים שבין בעלי הדין. מדובר בשיחה הידועה לשני הצדדים. אין אלה ממצאים התלויים בעדות של אדם אחר. אמת, רק אחד מבעלי הדין, טרח לתעד חלופי דברים אלה. ואולם יש פער גדול בין מצב דברים זה, לבין המקרה בו מדובר בחסיון זמני המוטל על עדות צד שלישי או ראיות שנאספו על ידיו. גם אם נניח כי יש מקום לשמור ראיות מסוג זה, המוסבות אל מהימנות בעל הדין -- הרי , בדרך כלל, אין לגזור מכך כלל לפיו תהפוך החקירה הנגדית למבחן של זכרון הדדי, בו צד אחד מצויד בתמלילים, והצד האחר נאלץ להשען על זכרונו, תחת החרב המאיימת של חשיפת תמלילים. כללי הגילוי והעיון נועדו למנוע מצב זה. אין טעם למנוע את הפעלתם כאן."

4. בהחלטתי מיום 2.5.16 [שלא קויימה], ובזו שבאה אחריה [מיום 16.5.16], קבעתי כי על התובעת להמציא לי במעטפה חתומה את ההקלטה והתמלול שהופק על יסודה, בהתאם לסמכות הקבועה לעניין זה בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984. ביום 17.5.16 נמסר לידי תמלול של ההקלטה האמורה, כאשר ההקלטה עצמה לא הועברה- מטעמים טכניים.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בתמלול ההקלטה, הגעתי למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשת הנתבע ולגלות לו את התמלול העומד בלב המחלוקת כבר בשלב זה, וזאת הן מטעמיו של המבקש כפי שפורטו לעיל והן מהטעמים שיפורטו להלן.

7.בשונה מההלכה שנקבע בעניין סוויסה, בענייננו מבקשת התובעת, הלכה למעשה, להפוך את סדר הבאת הראיות בכל הנוגע לתמלול שבמחלוקת.

בהיותה התובעת, סדר הדברים הרגיל [כקבוע בתקנות] הינו השלמת הבאת ראיותיה תחילה, עניין שהיא מבקשת להימנע ממנו באופן ש"תמלול המחלוקת" יוצג לנתבע רק לאחר הגשת תצהיר מטעמו.

בעניין דומה כבר נקבע להלכה כי "חיסיון לגבי ראיה מסוימת אינו מקנה לבעל החיסיון את החירות להציג את הראיה החסויה במועד הנוח לו, בחריגה מסדר הבאת הראיות הרגיל כפי שהוא קבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי...המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טקטית. [רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני ([פורסם בנבו] 15.8.2010) (להלן: "עניין פלוני").

זאת ועוד, בעניין פלוני הודגש כי נדרש טעם מיוחד לדחות הגשת ראייה על ידי התובע עד לאחר הגשת הראיות מטעם הנתבע -

"המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל ".

8.סבורני כי גם במקרה זה לא הצביעה התובעת על כל טעם מיוחד המצדיק סטיה מסדר הבאת הראיות. גרסת הנתבע פורטה כדבעי בכתב ההגנה מטעמו והוא לא הסתפק בהכחשה כוללנית או גורפת. משכך, חשיפת התמלול לא יהא בה כדי לאפשר למשיבים ליצור יש מאין גרסה חדשה, ובכך לשבש את הראיות. (לענין זה יפים דברי כב' השופטת רוזנפלד בבר"ע 33454-12-13 גריבובסקי-גל (מיום 17.2.14). וראו שם)