ALI KOFI נ' אפרידר החברה לשכון ולפתוח ישראל בע"מ ואח'

1. האם הוכיח התובע כי הוא זכאי לזכויות הנתבעות על ידו בגין תקופת עבודתו וסיומה? והאם הוכיח כי הועסק על ידי הנתבעות או מי מהן? אלו השאלות המרכזיות שעליהן עלינו להשיב בפסק דין זה.

רקע עובדתי ומהלך ההתדיינות

2.התובע הינו אזרח קונגו. ביום 26.12.16 הוא הגיש את התביעה שבפנינו, שבגידרה הוא טוען כי הועסק באתר בניה בעיר אזור, החל מיום 1.2.15 עד ליום 1.9.16 על ידי הנתבעות 1 ו-2 שבכותרת וכן על ידי חברת אפרידר חברה לשכון ופיתוח בישראל בע"מ – שאף היא נתבעה על ידו – וכי יש הוא זכאי זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלם בגובה של 97 אלף ₪.

3.אפרידר הכחישה כי העסיקה את התובע וטענה כי היא החברה היזמית בפרויקט, וכי כלל לא העסיקה בו עובדים. במהלך ההתדיינות, ולאחר שהוגש תצהיר עד מטעמה שאף נחקר עליו בדיון ההוכחות, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 6.8.19, ולפיו נדחתה התביעה כנגד אפרידר.

4.הנתבעות 1 ו-2 הגישו כתב הגנה, שבו טענו כי הנתבעת 1 הייתה הקבלן המבצע בפרויקט עם אפרידר, וכי היא התקשרה עם קבלן משנה בשם ע.אמיר (2006) בע"מ, שהוא זה שהעסיק את העובדים. הנתבעות הכחישו קשר להעסקת התובע וביקשו סילוק על הסף בהעדר יריבות.

5.ביום 26.3.17, לאור האמור בכתב ההגנה של נתבעות 2 ו-3 ביחס לזהות מעסיקתו, ביקש התובע לצרף את חברת ע. אמיר כנתבעת רביעית בתיק אליה צרף כתב תביעה מתוקן, אך אף שהתביעה נמסרה לה היא לא הגישה כתב הגנה. בהחלטה שניתנה בתום דיון קדם משפט שהתקיים ביום 5.12.17 נקבע כי נוכח העובדה שלא התבקש פסק דין בהעדר הגנה כנגד נתבעת זו, יימשכו ההליכים כנגדה אף שכאמור היא לא הגישה כתב הגנה וגם לא התייצבה לדיונים.

6.דיון הוכחות התקיים ביום 11.2.19 במהלכו נחקרו התובע מטעמו, עו"ד יבלון מטעם אפרידר – שכאמור התביעה כנגדה נדחתה בהסכמה לאחר הדיון – וכן מר שוכרי אבו ראס מטעם הנתבעות 1 ו-2. שלב הגשת הסיכומים בכתב התארך מסיבות שונות, אך עתה, משהוגשו אלה לתיק (למעט סיכומי הנתבעת 3 שכאמור כלל לא השתתפה בהתדיינות) הגיעה העת לדון ולהכריע.

תמצית טענות הצדדים

7.התובע טוען כי הועסק על ידי הנתבעות בעבודת בנייה וכי חל עליו צו ההרחבה בענף הבניין נוכח העבודה שביצע. לטענתו, אין לקבל את טענת הנתבעות1 ו-2 לפיה הן התקשרו עם קבלן משנה, לאור העובדה שלא פיקחו על העסקת עובדיו וכן לא זימנו לעדות את נציגי קבלנית המשנה, היא הנתבעת 3, על אף שפרטיה מצויים בידן והן מצויות בקשרים עסקיים עמה. לטענתו, יש לקבוע כי ההתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 הייתה התקשרות שמטרתה לאפשר לנתבעת 1 לחמוק ממחויבויותיה כמעסיקתו ולכל הפחות יש לראות בה כמעסיקה במשותף יחד עם הנתבעת 3.

8.הנתבעות 1 ו-2 טוענות כי הנתבעת 1 שימשה כקבלן ראשי בפרויקט בנייה כשהיא התקשרה עם הנתבעת 3 בהסכם למתן שירותי בנייה. לטענתן, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2, משלא הוכחו העילות להרמת מסך כלפיה, בהינתן שהיא מחזיקת המניות בנתבעת 1. עוד הן טוענות כי יש לדחות גם את התביעה כנגד הנתבעת 1, שכן לא הוכח כי התקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד מעסיק וכשמחקירת התובע התברר כי הוא הצביע על נציגי הנתבעת 3 כמעסיקיו וכי כלל אינו מכיר את הנתבעת 1 ונציגיה. עוד הן טוענות כי הנטל היה על התובע לזמן את נציגי הנתבעת 3 לעדות וכי הנתבעת 3 אינה חברת כוח אדם ואף לא עוסקת בשמירה או בניקיון, ועל כן לא ניתן להחיל ביחס אליה את הוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011, ואי לכך לא ניתן לחייב את הנתבעת 1, בהעדר סממנים לפיהם הייתה מעורבת בהעסקתו.