בכתב-התביעה-המתוקן, מיום 20.7.14 (להלן: התביעה), טוען התובע שמגיעים לו "פיצויים בגין אפליה בעת קבלה לעבודה על רקע השקפת עולם" [ראו: "מהות התביעה", ההדגשה במקור].
התביעה נסמכה על הטענה, כי ביום 11.2.13, דקות בודדות לאחר שהתובע התראיין ע"י הנתבע 2 (להלן: מר פפו) לעבודה במשרה שפורסמה לאיוש ע"י מר פפו [סע' 5 לתביעה], שלח מר פפו לתובע תשובה בדוא"ל, לפיה: "לעולם לא יעסיק מישהו שלמד באוניברסיטה ב'שטחים כבושים' ..." [סע' 7 לתביעה ונספח ג', שם (להלן: הדוא"ל)], דבר העומד - לטענת התובע - בניגוד מוחלט לסעיף 2(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח -1988 (להלן: חוק השוויון), ולכללים הבסיסים של שיטתנו המשפטים, ככלל, ומערכת הכללים בתחום העבודה, בפרט [הפתיח לתביעה].
בעוד שכתב-התביעה המקורי, פורטה עילת תביעה רק מכח הפרת סעיף 2(א)(1) לחוק השוויון, יחד עם דרישת פיצוי ללא הוכחת נזק, כאמור בסעיף 10(א)(1) של אותו חוק, הנה, בתביעה הוסיף התובע טענה משפטית חלופית ולפיה - מגיע לו "פיצוי בגין קיום יחסי עבודה בחוסר תום לב" [סע' 46-41 לתביעה]; וטענה חלופית נוספת - בדבר "פיצוי בגין הפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו", למקרה שטענותיו בדבר תחולת חוק השוויון תדחנה [ סע' 51-47 לתביעה].
בכתב-ההגנה-המתוקן (להלן: ההגנה), שהוגש בשם שני הנתבעים, נטענו טענות מקדמיות - שיש לדחות ו/או למחוק את התביעה על הסף, כנגד הנתבעת, מאחר שזו נוסדה בתאריך 15.4.2013 - לאחר האירועים המתוארים בתביעה. לטענתם, אין לתובע עילת תביעה כלפי הנתבעת, משעה שזו טרם יוסדה, כעולה גם מנספח א' לתביעה והנתבעת נפגעה באופן חמור מהפרסומים שנקט נגדה, לכן, בכוונתה להגיש תביעה נגדית. בשלב זה - לא כללה ההגנה "תביעה שכנגד", אלא, רק טענת "קיזוז", בסך 100,000 ₪, בגין נזק שנגרם לנתבעת, לטענתה, עקב פרסומי התובע [סע' 6 להגנה].
עוד טענו הנתבעים, כי על אף שהתובע השתית את תביעתו על חוק השוויון - חוק השוויון לא חל על המקרה הנדון, מאחר שסעיף 21(ג) שלו קובע, כי לא יחול על אדם המעסיק פחות מ-6 עובדים, ובמועד חילופי הדוא"ל, בין התובע לבין הנתבע, לא היה לנתבע אף לא עובד אחד; להשלמת התמונה צויין, כי גם הנתבעת, לאחר היווסדה, לא העסיקה מספר עובדים, כנדרש בסעיף 21(ג) הנ"ל [סע' 2.2 להגנה].
טענה מקדמית נוספת ,שהועלתה ע"י הנתבעים, היא - כי בתביעה צוטט סעיף 2(א) לחוק השוויון [בטעות, היפנו למספר הסעיף בכתב התביעה המקורי (28), תחת להפנות לסעיף 30 בתביעה], המונה מחמת איזה טעמים - "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה ...", כאשר התובע הדגיש בתביעה את המילה "השקפתם" בעוד שהאמור בהודעת הדוא"ל, מהנתבע לתובע, בדבר החלטת הנתבע העומדת בבסיס התביעה - "איננו בבחינת אפליה על רקע של השקפה ... ואין בו אפליה על רקע של השקפה כי אם החלטה בדבר מיקום מוסד הלימודים" [סע' 2.4 להגנה, ההדגשות במקור].
לטענת הנתבעים, החלטה כזו העולה מהדוא"ל יכולה להיות נושא לוויכוח עיוני ו/או אחר, אך, אינה נכללת באיסור שבסעיף 2(א) לחוק השוויון ואינה מפלה את התובע "מטעמים בלתי רלבנטיים"; הנתבע לא ידע דבר על השקפת העולם של התובע, אלא, רק על מקום לימודיו, והדרישה שלא לקבל עובדים מאוניברסיטת אריאל נובעת מאופי העסקים של החברה, אשר רוב הלקוחות שלה מיועדים להיות מוסדות בחו"ל, והנתבע ראה "סכנה עסקית לחברה אם עובד כלשהו יהיה בוגר אוניברסיטה בשטחים המוחזקים שמוחרמת בצדק או שלא בצדק ע"י גורמים בחו"ל ..." [סע' 2.4, שם].
ניתנה לתובע אפשרות לסכם בכתב, לעניין הטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים, וניתנה להם זכות התשובה. התובע בתגובתו טען, כי יש לקבוע במקרה דנן שעל החברה (הנתבעת) לחוב בחובותיו של יזם החברה (הנתבע), מכח חובותיו של יזם בהתאם לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 וחוק השליחות, תשכ"ה - 1965. לטענתו, אין מחלוקת שהנתבע ביצע פעולות בשם הנתבעת, בטרם התאגדה, ומאחר שכיזם פעל הנתבע בשם החברה היפלה את התובע בשל השקפתו ודחה את מועמדתו בשל שיקולים שאינם נוגעים לכישוריו ונסיונו, אין לתת להם לעקוף את הוראות חוק השוויון תוך הסתתרות מאחורי הטענה שבעת היווצרה של עילת האפליה, לא היתה קיימת חברה.
באשר לתחולת חוק השוויון, נטען בשם התובע: "כי במועד היווצרות עילת האפליה, לא ידע ולא ניתן היה לדעת את כמות העובדים המועסקים בחברה, לפיכך, אין הוראה זו רלבנטית לענייננו". [סע' 14 לתגובה]; ובנוסף - כי תכלית ההוראה בסעיף 21(ג) לחוק היא להחריג ממנה מקומות עבודה קטנים שמטיבעם משפחתיים [סע' 15 לתגובה]; שמן המפורסמות הוא שאיסור האפליה קיים עוד בטרם נחקק [סע' 17-16 לתגובה]; חוק השוויון ובשלב גיוס עובדים קיימת חשיבות לקיומו של משא ומתן בתום לב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים [סע' 18 לתגובה]; וכמו כן, כי "לתובע לא ידועה מצבת העובדים בנתבעת 1, אולם מאתר האינטרנט של הנתבעת עולה כי לנתבעת ארבעה עובדים בעלי הכשרה מיוחדת ... ככל שישנם עובדים נוספים, אשר נמנים עם העובדים המוצגים באתר האינטרנט של החברה, הרי שאז יחול חוק השוויון [סע' 19 לתגובה].