סע"ש 53386-07-14 עדני נ' עיריית תל אביב יפו ואח'

לפני בקשת ב"כ התובעת מיום 16.4.15, כי אפסול עצמי מלדון בהליך זה. לשיטת המבקשת, לאור שורת החלטות שניתנו על ידי בהליך, יש חשש ל"משוא פנים" ו"משחק מכור". משיבה מס' 1 (שבבעלותה בית החולים שהיא משיבה 2), הודיעה על התנגדותה לבקשה.

המבקשת (להלן גם: "התובעת" או "הרופאה"), הגישה תובענה (להלן גם: "התובענה המקורית") כנגד המשיבים (להלן גם: "בית החולים" או "הנתבעים"), לביטול החלטת ועדת המכרזים שהחליטה להעדיף על פניה רופא אחר (להלן גם: "ד"ר רוט"), ובחרה בו לניהול השירות לניתוחים אנדוסקופיים במחלקה הנוירוכירורגית-ילדים בבית החולים איכילוב (להלן גם: "השירות").

החלטת ועדת המכרזים היא מיום 16.7.14 (להלן גם: "החלטת ועדת המכרזים").

התביעה המקורית הוגשה כנגד החלטת ועדת המכרזים, ונלוותה לה בקשה לסעד זמני. ביום 10.11.14 לאחר שביה"ד שמע באריכות את הצדדים ומצהיריהם, הוא החליט ליתן לתובעת סעד משמעותי, שבו מנע ביה"ד מד"ר רוט מלהכנס לתפקיד שבו זכה, לרבות ל"תקופת ניסיון"; ולמעשה "הוקפאה" החלטת ועדת המכרזים. הכל, תוך השארת הפררוגטיבה הניהולית להמשך תיפקוד השירות, בידי בית החולים.

לאחר מספר חודשים (ביום 8.3.15) הגישה התובעת בקשה ל"סעד זמני נוסף", הנוגע לניהול השירות בבית החולים בטענה שמתנהל נגדה "מסע נקמנות" ע"י פרופ' קונסטניטי הממונה עליה (להלן גם: "הבקשה לסעד הזמני השני").

בין לבין, הגישה התובעת "תובענה מתוקנת" (להלן גם: "התובענה המתוקנת" או "תובענת הפיצוי"). שבו עתרה לפיצוי כספי בקשר ל"התעללות" "השפלות" "הפליה מגדרית", "שכר עבודה" ועוד.

בהחלטה מיום 22.3.15 (להלן גם: "ההחלטה בסעד הזמני השני"), דחה ביה"ד את הבקשה על הסף.

במהלך הדיון עד כה הוגשו בקשות רבות, וניתנו החלטות מרובות. וזה המקום להדגיש: כל ההחלטות שניתנו הן החלטות מתחום הפרוצדורה של ניהול הדיון. גם הכרעה בבקשה ל"סעד זמני" היא הכרעה פרוצדורלית, שכן היא נועדה "לשמר מצב קיים" עוד קודם שהוכחה עוולה. היא לא קובעת מהותית את הזכויות שבין הצדדים.

לפיכך, טענות הרופאה כי השופט הדן "גילה דעתו" עוד לפני ההכרעה המהותית, בעצם החלטתו על מחיקת הבקשה לסעד הזמני השני על הסף, אינה יכולה להתקבל; שכן, באותה המידה ניתן לומר כי השופט "גילה דעתו" דוקא לטובת הרופאה, שעה שקיבל בעיקרה את הבקשה לסעד הזמני הראשון.