לפני בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: התקנות).
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
המסגרת הנורמטיבית
ביום 2.9.2016 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116 א לתקנות שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:
(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,
לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של
נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת
המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954
(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין
או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום
הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.