סע"ש 52697-11-13

לאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות בתיק זה, הגיעו הצדדים לידי הסדר כדלקמן:

• בית הדין יכריע בשאלת זכאותו של התובע להפרשות לקרן השתלמות, בהתאם להסכם הקיבוצי ולצווי ההרחבה החלים על הנתבעת (ענף הדפוס).

• התובע זכאי לפדיון 11 ימי חופשה שנתית, בהתאם לשכר קובע בסך 6,789 ₪ (186 X 36.59 ₪).

• על הנתבעת להגיש את החישוב לפיו שולמו לתובע פיצויי פיטורים. ככל שיסתבר שיש לחשב באופן שונה את השכר החודשי הקובע, יערוך בית הדין חישוב בהתאם לדין.

ביום 22.10.15 הגישה הנתבעת את הודעתה וביום 27.10.15 הגיש התובע את תגובתו להודעת הנתבעת.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו אנו קובעים כדלקמן:

• ביחס לזכאותו של התובע לקרן השתלמות – התובע טען כי צו ההרחבה בענף הדפוס, קובע כי המדובר בקרן השתלמות כספית ולפיכך טען כי יש לחייב את הנתבעת בסך 12,024 ₪.

  הנתבעת טענה כי בהסכם הקיבוצי בענף הדפוס נקבעה הפרשה בגובה 0.2, חלק מעסיק, לקרן השתלמות. לגרסתה, כוונת הצדדים להסכם הייתה להקים קרן להשתלמות במסגרתה יוכלו העובדים לצאת להשתלמויות מקצועיות. עוד הוסיפה כי זכות זו אינה ניתנת לפדיון כספי, שכן אין המדובר בכספי חיסכון. הנתבעת הפנתה לחוות דעתו של עו"ד בכור, היועץ המשפטי להתאחדות המלאכה והתעשייה, אשר צורפה לכתבי הטענות.

  בהתאם להוראת סעיף כד' לצו ההרחבה בענף הדפוס, על המעסיק לשלם לקרן השתלמות 0.4% משכרם החודשי של כלל העובדים המקצועיים המועסקים אצלו. עובד מקצועי מוגדר בסע' ב(7) לצו כ"עובד המועסק באחד ממקצועות הדפוס על ענפיו, הכריכה והצינקוגרפיה". בצו מצוין כי ללא כל קשר להפרשה זו, ישתתף המעסיק בהוצאות לסמינרים, ימי עיון והשתלמויות שהעובדים נטלו בהם חלק.

  לאחר שבחנו את טענות הצדדים סבורים אנו כי התביעה להידחות. התובע לא הוכיח כי המדובר בקרן השתלמות אישית, אשר הייתה נתונה לפדיון, לו היו מופרשים הכספים בפועל. לפיכך, דין תביעתו ברכיב זה להידחות.