סע"ש 5262-12-15

1.בפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת, אם וככל שתדחה התביעה כנגדה.

2.טענת המבקשת הינה כי המשיב הינו אזרח ירדני, על כן לא ניתן יהיה באפשרות המבקשת לגבות את הוצאותיה במקרה שהתביעה תדחה. המבקשת מציינת כי המשיב חויב בהוצאות בסך 1,500 ₪ בשל תיקון כתב תביעתו ועד מועד הגשת הבקשה לא שולמו ההוצאות.

3.לטענת המבקשת מדובר בתביעת סרק מנופחת שהוגשה ללא כל יסוד עובדתי.

4.המשיב התנגד לבקשה וטען כי עובדת היותו עובד זר, אזרח ירדני, אין בה, כשלעצמה, כדי להורות על הטלת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת. לטענתו, סיכויי התביעה אינם זניחים כלל, ובעניין זה מפנה לכתב ההגנה ממנו עולה כי אף הנתבעת מודה חלקית בנוגע לכספים שנותרה חייבת בגין זכויות קוגנטיות שלא שולמו במלואן.

באשר לחשש מאי תשלום הוצאות ככל שיפסקו לחובתו, התובע מסר כי הינו תושב ירדן, ועל מנת לקבל אישור כניסה לעבודה בישראל יהיה חייב בפרעון כל חובותיו במרכז לגביית קנסות ו/או להסדירם, ובנסיבות אלו אין חשש כי לא ישלם הוצאות, ככל שיפסקו לחובתו.

5.המצב המשפטי:

תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כדלקמן:

"177א (א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת

ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1968, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים.