סע"ש 51651-03-15

1.בפניי בקשת הנתבעת שלא לאפשר לתובע להציג במעמד דיון ההוכחות הקלטה, אשר על דבר קיומה הצהיר האחרון בתצהירו אולם נמנע מלצרפה לתצהיר. התובע אף נמנע מלפרט בתצהירו מה תוכנה של אותה הקלטה ותחת זאת ציין כי "ההקלטה והתמלול יוצגו ביום הדיון העתיד להתקיים".

2.הנתבעת טוענת כי בעשותו כן הפר התובע את החלטת הרשמת גרוס מיום 3.5.2016 לפיה יש להעביר לצד שכנגד את התצהירים על המסמכים המצורפים אליהם.

3.עוד טוענת הנתבעת כי מקום בו לא נערך הליך של גילוי מסמכים, כוונת התובע להפתיע את הנתבעת בדיון מנוגדת לדין וכל מטרתה היא להסתיר מידע חיוני ולהכשיל את בירור האמת.

4.התובע מתנגד לבקשה כאשר עיקר טענתו היא כי שעה שמדובר במסמך שנוצר לצורכי משפט, חל עליו חיסיון המאפשר את הגשתו במועד מאוחר יותר, והכל על מנת להביא לחקר האמת.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות בשלב זה מהטעמים הבאים:

א.טענת הנתבעת לעניין גילוי מסמכים אינה רלוונטית שכן בתיק דנן לא הוגשה בקשה לגילוי מסמכים וממילא שלא ניתן צו לגילוי מסמכים. המועד להגשת בקשה לגילוי מסמכים חלף.

ב.התובע לא הפר את החלטת הרשמת גרוס שכן ההחלטה מתייחסת למסמכים שצורפו לתצהיר ומורה על המצאתם לצד שנגד, זאת בעוד שהתמליל ו/או ההקלטה לא צורפו לתצהיר התובע.

ג.בנפרד מסוגיית החסיון, ההלכה בקשר לעיתוי העיון במסמכים גובשה בענין רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת היישוב ואח', פ"ד נה (1) 515. בעניין סויסה נקבע כי בית המשפט רשאי להורות על דחיית העיון במסמכים וזאת בהתאם לשיקול דעתו. שיקול דעת זה יופעל בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה. כללי הפעלת שיקול הדעת אמנם נקבעו בפרשת סויסה לגבי תביעות נזיקיות אך הם יפים גם לענייננו ובזו הלשון:

"נמצא שעניין דחיית העיון במסמכים לשלב מאוחר יותר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט; אף פרקליט המערער הסכים על כך לפנינו, והשאלה היא אך אופן השימוש בשיקול-הדעת.