סע"ש 51438-11-13

בקשת התובע מיום 6.12.16. לאחר עיון בבקשה אני קובע כך:

1.במסגרת ההליך המתנהל בבית הדין, על הצדדים לפעול בהתאם להחלטות בית הדין. לצדדים אין את הכח להחליט, על דעת עצמם, לסטות מהחלטות בית הדין. ככל שמי מהצדדים סבור שהחלטה שניתנה על ידי בית הדין שגויה, עומדת בפני אותו צד האפשרות להשיג על אותה החלטה – בהתאם להוראות הקבועות בדין – בפני ערכאת הערעור.

2.בית הדין, בעת שהוא נותן את החלטותיו, ולאחר שנתן אותן, אינו מנהל עם הצדדים שיג ושיח על אותן החלטות. כאמור, מעת שניתנה החלטה, על הצדדים לפעול על פיה, או להשיג עליה בהתאם להוראות הדין. מסיבה זו אין מקום כי צדדים יגישו תגובות המתיחסות להחלטות בית הדין. החלטות אלו אינן בגדר כתב בי דין המוגש על ידי צד אחד, אשר הצד האחר משיב לו.

3.באשר להחלטות מהימים 9.11.16 ו- 4.12.16, הרי לא מצאתי לשנותן. על התובע לבצע את ההמצאות במסירה אישית, ולא באמצעות הדואר. יוטעם כי המצאה בדואר רשום איננה המצאה במסירה אישית (ראו תקנות 475א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984) וחזקה כי התובע – שהינו מיוצג- יודע זאת גם אם בית הדין לא פירט בהחלטותיו כיצד בדיוק יש לבצע המצאה במסירה אישית.

4.בכל הנוגע להמצאה למועצה הדתית נשר – ככל שהתובע טוען כי זו בוצעה, יציין זאת במסגרת ההודעה שעליו להגיש עד יום 9.12.16 (סעיף 4 להחלטה מיום 4.12.16). באשר לעירית נשר- כמי שהיתה צד להליך בתיק הרב בהריר – התובע נדרש להמציא לה את המסמכים. עירית נשר היא שתחליט האם להגיש לבית הדין את עמדתה או לא, ומה יהיה תכנה של עמדה זו ככל שתוגש.

5.באשר לאמור בסעיף 21 לבקשה – יש להצר על תחושתו הסובייקטיבית של התובע. הבהרתי לצדדים בעת שהבעתי את דעתי על הסיכונים והסיכויים בתביעה – כי מדובר היה בדעה לכאורית (עמוד 28 לפרוטוקול). ככל שהתובע סבור כי יש מקום לפסילתי, הדרך לעשות זאת היא באמצעות נקיטת הליך מתאים.

6.לאור האמור לעיל, ההחלטות מהימים 9.11.16 ו- 4.12.16 נותרות על כנן, ועל התובע להיגש לבית הדין, עד יום 9.12.16, הודעה בהתאם לאמור בסעיף 4 להחלטה מיום 4.12.16.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו בדחיפות לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ז, (06 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.