סייג נ' משרד החינוך התרבות והספורט

בפני בית הדין תביעת התובעת בנוגע לפיטוריה אשר טענה כי אינם חוקיים וכי נבעו מגילוי התנהלות מושחתת בלשכת השרה. בגין ארבעת חודשי עבודתה, תבעה 100,000 ₪ ברכיבים שונים.

הנתבע טען כי התובעת הועסקה בלשכת השרה כ-4 חודשים, תקופה בה התגלתה התנהלותה כבעייתית, לרבות היעדר משמעת, הרמת קול ועוד.

עוד טען כי במסגרת הליך זמני שהגישה נקבע בהסכמה כי אין מקום לנהל את ההליך הזמני או להשיבה לעבודתה, וכי יש בכך משום השתק כלפי התובעת נוכח הסכמתה.

לטענת הנתבע פוטרה מטעמים ענייניים שנבעו מהתנהגותה, וכי נעשה לה שימוע כדין, וקיבלה הודעה מוקדמת בגין חמישה ימי עבודה לפי תקופת העסקתה כחוק.

העובדות

1.התובעת עבדה כרכזת שרת התרבות והספורט בין 09/09/15 עד 9/11/15.

2.התובעת פוטרה לאחר עריכת שימוע.

3.התובעת עבדה במשרת אמון.

המחלוקת

1.מה היו נסיבות פיטוריה של התובעת, האם נכונה טענת התובעת כי פוטרה לאחר שפנתה לשרה לאחר חשיפת שחיתויות בנתבעת (לעניין שעות עבודה של עובדים ורישומים כוזבים שלהם), או שנכונה טענת הנתבעת כי התובעת פוטרה על רקע אי שביעות רצון מתפקודה ללא קשר להודעה ששלחה התובעת לשרה בעניין.

2.בהמשך לאמור לעיל, האם השימוע שנעשה לתובעת נעשה לאחר שכבר הוחלט על פיטוריה, או שהשימוע נערך כדין לאחר שניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע את טענותיה?

3.בהתאם לפלוגתאות דלעיל, האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין, ועגמת נפש, והאם קיימת זכות לתובעת לקבל הודעה מוקדמת מעבר לחוק?

הכרעת הדין

תמצית השתלשלות הדברים